גאודון היא תרופה פסיכיאטרית, אנטי- פסיכוטית מהדור החדש של התרופות האנטי- פסיכיאטריות. השם הגנרי של התרופה הוא זיפרסידון, היא נגזרת של תרופה ותיקה יותר בשם בנזיסוקסזול, והיא נמכרת גם תחת השם זלדוקס.
מתי משתמשים בגאודון?
גאודון נכנסה לשימוש מוכר בשנת 2001 בארצות הברית. ההתוויה המאושרת שלה היא לטיפול בסכיזופרניה, ובמצבים מאניים או מעורבים (MIX) של הפרעה דו-קוטבית (מאניה- דיפרסיה).
בפועל, השימוש העיקרי בגאודון נעשה בקרב חולי סכיזופרניה, ובאופן ספציפי יותר, במצבים של חוסר שקט קיצוני בזמן של התקף פסיכוטי אקוטי.
בנוסף, נעשה שימוש בגאודון גם במצבים שאינם נמצאים בהתוויה המאושרת. התרופה משמשת לטיפול בהפרעות פסיכוטיות נוספות שאינן סכיזופרניה (התקפים פסיכוטיים, הפרעות דלוזיונאליות וכדומה), כטיפול מניעתי לאפיזודות מאניות במקרים של הפרעה דו-קוטבית, וכן לסיוע בטיפול בדיכאון, הפרעות חרדה, OCD, PTSD, ואף הפרעות קשב וריכוז קשות.
איך פועל הגאודון?
הפעולה של התרופות האנטי- פסיכוטיות היא פעולה מורכבת, שגורמת למספר השפעות מצטברות על הפעילות של חומרים כימיים האחראיים על העברת מסרים עצביים במח.
ההשפעה העיקרית של גאודון היא על קולטנים מסוימים של דופאמין, סרטונין ואדרנלין. הגאודון גורם לעיכוב של קליטה מחדש של אותם נוירוטרנסמיטורים, בעיקר דופאמין, בתא העצב שממנו שוחררו אל המרחב הסינפטי (המרווח שבין שני תאי עצב).
העלאת ושינוי הריכוזים של אותם נוירוטרנסמיטורים, באופן סלקטיבי על פי קולטנים מסוימים שנמצאו בעלי משמעות והשפעה על הסימפטומים הפסיכוטיים, הם בעלי המשמעות ביכולות הטיפוליות של התרופה.
גאודון היא תרופה שניתנת במרשם רופא, בדרך כלל פסיכיאטר. בדרך כלל ניטלת התרופה דרך הפה, באמצעות כדורים. במקרים מסוימים נעשה שימוש בתרופה בזריקה אל תוך השריר, בעיקר בקרב מטופלים פסיכוטיים שמתפרעים, או שאינם מוכנים לשתף פעולה עם נטילת הכדורים.
התרופה ניתנת בתחילה במינון נמוך, שמועלה על ידי הרופא המטפל בהתאם לצורך, עד הגעה לרמת השפעה אופטימלית על הסימפטומים של החולה.
ההשפעה המצטברת של גאודון מגיעה לשיאה תוך שלושה ימים בערך, אך גם בנטילה חד פעמית ישנה השפעה משמעותית על המטופל. מומלץ ליטול את התרופה יחד עם אוכל, וכך השפעתה מהירה ויעילה יותר.
יתרונות הגאודון על תרופות אנטי- פסיכוטיות אחרות
גאודון היא תרופה יעילה לטיפול בפסיכוזה, ויש לה מספר יתרונות על פני תרופות אחרות. בראש ובראשונה, לגאודון אין השפעה על הנוירוטרנסמיטור אצטיל-כולין, ולכן נחסכות תופעות לוואי הקשורות לפעילוית כולינרגית במח. כך למשל, התרופה לא גורמת להשמנה.
גאודון נחשבת לתרופה בעוצמה בינונית, ולכן חוסכת שימוש בתרופות חזקות מידי בקרב מטופלים שאינם זקוקים להתערבות כה מסיבית. עם זאת, גם היא, בדומה לתרופות אחרות, לא הוכחה כיעילה בטיפול בסימפטומים שליליים של הסכיזופרניה.
תופעות לוואי
עם זאת, לכל תרופה, יעילה ככל שתהיה, עשויות להיות תופעות לוואי. גאודון עלולה לגרום להפרעות בקצב הלב, לעייפות, בחילה, הפרעות בעיכול (שילשול או עצירות, מלווה בכאבי בטן), ירידות פתאומיות בלחץ הדם ורמת סוכר גבוהה בדם.
בדרך כלל תופעות הלוואי של גאודון אינן קשות, ואינן מסוכנות. תחת פיקוח רפואי ומעקב צמוד בתקופת הטיפול הראשונה, לא צריך להיות חשש מיוחד משימוש בתרופה. יש לערוך בדיקה לגבי היחס בין התועלת שמופקת מהטיפול בגאודון, לבין המחיר שמשלם המטופל בצורת תופעות לוואי. לעיתים, גם תופעות לוואי בולטות, עשויים להיות מינוריות ביחס לשיפור הכללי במצבו של המטופל.
לגאודון יכולות להיות השפעות מסוכנות בתגובות בין תרופתיות עם תרופות אנטיארימתמיות. אסור להשתמש בה כאשר יש חוסר איזון באשלגן ומגנזיום, או כאשר ידוע על בעיות לב, הפרעות קצב ודמנציה.
