לודיומיל היא תרופה פסיכיאטרית נוגדת דיכאון, מהדור הישן של נוגדי הדיכאון, משפחה שנקראת טטראציקליים. השם הגינרי שלה הוא מאפרוטילין, והיא נמכרת גם תחת השם מלודין.
מתי משתמשים בלודיומיל?
לודיומיל היא אחת התרופות הראשונות, ובוודאי הראשונה ממשפחת הטטרציקליות, לטיפול בדיכאון קליני מג'ורי. יש להבחין, שלא נעשה שימוש בתרופה זו במקרים של דיכאון קל או של משברי חיים (שימוש שכן נעשה בתרופות מהדור החדש של נוגדי הדיכאון כמו ציפרלקס ופרוזק).
השימוש בלודיומיל נפוץ בעיקר כאשר חלק מהסימפטומים הבולטים של האפיזודה הדיכאונית כוללים אובדן של תיאבון וירידה או חוסר עניין בפעילותיות הרגילות של היומיום (סימפטומים אלה אופיינים לדיכאון בכל מקרה, אך הכוונה כאן שאלה הסימפטומים הבולטים ביותר בתמונה הקלינית).
בנוסף, משמשת לודיומיל לטיפול באפיזודות דיכאוניות שמהוות חלק מהפרעות בי-פולאריות (החלק של הדיפרסיה במצבי מאניה-דיפרסיה).
איך פועלת לודיומיל?
לודיומיל שייכת לקבוצת התרופות הטטראציקליות. תרופות אלה פועלות במרווח שבין תאי העצב במח, שנקרא סינפסה. כאשר עובר מסר חשמלי מתא אחד למשנהו, משוחררים בסינפסה נוירוטרנסמיטורים, או מוליכים עצביים, שמפעילים את תא המטרה, כדי שהוא ימשיך להעביר את המסר וכן הלאה.
בדיכאון, נמצא כי קיים ריכוז נמוך מידי של מספר נוירוטרנסמיטורים בסינפסה כגון דופאמין, סרטונין ונוראדרנלין. מטרת התרופות האנטי- דיכאוניות להעלות את ריכוז אותם מוליכים עצביים, וכך לגרום להם להפעיל יותר את המערכת העצבית.
הממצאים מראים כי הפעלה זו מפחיתה את הסימפטומים הדיכאוניים. בסינפסה נמצאות מולקלות מיוחדות שנקראות טרנספורטרים. תפקידן לסייע לנוירוטרנסמיטורים לעבור את המרווח הסינפטי, ולהכנס לתא המטרה.
לודיומיל מונעת את פעילות אותם טרנספורטרים, ובכך מונעת את כניסת המוליכים לתוך תא המטרה. המוליכים נשארים יותר זמן בסינפסה, ומשפיעים יותר על פעילות התא. כך מתקבל האפקט הרצוי.
לודיומיל ניתנת במרשם רופא בלבד במינון שנע בין 25-150 מ"ג, פעם או מספר פעמים ביום. כלמרבית נוגדי החרדה, האפקט של התרופה הוא איטי. היא מתחילה להשפיע באופן מינורי תוך מספר ימים, ומגיעה לשיא פעילותה תוך שבועיים עד שישה שבועות לכל הפחות. לעיתים, ההשפעה שלה הולכת ופוחתת לאחר תקופת זמן זו.
תופעות לוואי
משפחת הטטרציקליות ונוגדי הדיכאון מהדור הישן באופן כללי, אינם משמשים עוד כטיפול של קו ראשון בדיכאון. הסיבה לכך נעוצה בריבוי תופעות הלוואי וההשלכות השליליות הנוספות שיש לתרופה.
ראשית, לודיומיל היא תרופה מסוכנת ביותר במינון יתר, ולכן היא עלולה לשמש ככלי נשק לפגיעה עצמית בקרב חולי דיכאון הסובלים ממחשבות ותוכניות אובדניות.
תופעות הלוואי הנפוצות של התרופה כוללות עייפות וישנוניות, הופעת פריחה אדומה על העור, ותחושה של יובש בפה. לעיתים רחוקות יותר מופיעות גם סחרחורות, התעלפויות, עצירת שתן וצריבה במתן שתן, פלפיטציות (דפיקות לב מהירות, או החסרה של פעימות לב), פרכוסים אפילפטיים או דמויי אפילפסיה, ופגיעה בחשק ובתפקוד המיני.
לעיתים רחוקות עלולה להופיע תופעה פרדוכסלית, של החמרה של תסמיני הדיכאון בכלל, ועלייה במחשבות אובדניות באופן ספציפי. לכן, חשוב מאוד שהחולים יהיו במעכב ובהשגחה צמודה, בעיקר בשבועות הראשונים של הטיפול בתרופה.
ללדיומיל ישנן אינטרציות מסוכנות עם תרופות אחרות, בעיקר עם נוגדי דיכאון ממשפחות אחרות כגון מעכבי MAO. חשוב לעשות הפסקה של שבועיים לפחות בין טיפולים בקבוצות שונות של נוגדי הדיכאון כדי למנוע תגובה בין תרופתית.
אסור להשתמש בתרופה בזמן הריון, ובאופן כללי היא אינה מומלצת לילדים. כמו כן, אין להשתמש בתרופה בקרב חולי אפילפסיה (כי היא עלולה לגרום להתקפים), מחלות לב, כליות וכבד, הגדלה של בלוטת הערמונית או גלאוקומה.
