מלנכוליה, למעשה, היא אינה הפרעה בפני עצמה, אלא מאפיין ספציפי של סוג מסוים של דיכאון (כלומר, האבחנה הפסיכיאטרית תהיה "דיכאון מג'ורי, עם מאפיין ספציפי של מלנכוליה"). המונח מלנכוליה, בא לתאר חוויה שנבדלת באופן ברור מחוויות דיכאוניות אחרות (למשל, אנשים שחוו מספר אפיזודות דיכאוניות, יכולים לדווח שלמרות שהם מרגישים מה שהם מגדירים כדיכאון, החוויה אינה דומה לחוויה מאפיזודות אחרות).
התחושה במלנכוליה גם לא דומה לעצבות או דיכאון (נורמאלים או פתולוגיים) המופיעים כתוצאה מאירועי חיים קשים או כתוצאה מאבל על אדם קרוב שמת. מלנכוליה היא משהו שונה. אומנם אי אפשר ממש להגדיר זאת, כי החוויה סובייקטיבית, אך למי שחווה את המלנכוליה ברור שזה זה. מעניין גם לציין, שבדרך כלל מלנכוליה מופיעה פעם אחת. אדם שחווה אפיזודה דיכאונית עם מאפיין ספציפי של מלנכוליה, לא נוטה לחוות חוויה דומה באפיזודות הדיכאוניות הבאות שלו.
סימפטומים
כאמור, המאפיין העיקרי של המלנכוליה הוא החוויה הסובייקטיבית של החולה הדיכאוני, שמדובר במשהו "אחר". עם זאת, ישנם מספר מאפיינים, שיכולים להופיע גם בדיכאון רגיל, שנפוצים בעיקר במלנכוליה:
- כל דיכאון מתאפיין בירידה ביכולת ליהנות, וירידה בעניין בפעילויות, כולל כאלה שבדרך כלל גרמו להנאה. במלנכוליה המאפיין הזה בולט במיוחד, וקיצוני במיוחד. לא רק שהחולה אינו מחפש פעילויות מעניינות, או נמנע מפעילויות שגרמו לו להנאה, גם כאשר הוא נתקל בגירוי משמח או מהנה, או לא שואב מכך שום סיפוק. למשל, חדשות משמחות נתקלות בתגובה רגשית שטוחה ולא אכפתית. שום דבר לא מצליח לגרום אפילו הנאה קטנה או שמחה אצל המלנכולי.
- אנשים הסובלים ממלנכוליה מדווחים כי תחושות הדיכאון חמורה יותר בשעות הבוקר. חשוב לציין, שגם דיכאון רגיל שאינו מלנכוליה עשוי להיות בולט יותר בשעות מסוימות של היום, אך במלנכוליה התחזקות הדיכאון בשעות הבוקר היא אלמנט בולט.
- יקיצה מוקדמת: הפרעות בשינה הן חיזיון נפרץ בתמונה הקלינית של דיכאון. רבים סובלים מהיפרסומניה (עודף בשעות שינה) או אינסומניה (חוסר יכולות לישון). במלנכוליה התמונה ייחודית. לא משנה אם החולה ישן הרבה או לא ישן כלל, קיימת נטייה להתעורר בשעות הבוקר המוקדמות מאוד. כמובן שזה גורם למצוקה רבה בהתחשב בכך שהדיכאון אינטנסיבי יותר בשעות אלה.
- שינויים פסיכומוטוריים: מלנכוליה מאופיינת בדפוסי התנהגות שונים, יותר פעילות מבדרך כלל או ירידה משמעותית בפעילות המוטורית והקוגניטיבית.
- ירידה במשקל: מלנכוליה מתאפיינת בדרך כלל בירידה משמעותית במשקל, אפילו עד לרמה של אנורקסיה.
- תחושות אשם: גם זה מאפיין נפוץ של דיכאון, אך במלנכוליה תחושות האשם חזקות ומשמעותיות במיוחד.
טיפול במלנכוליה
כאמור, מלנכוליה היא סוג ספציפי מאפיינים בדיכאון, לכן הטיפול במלנכוליה זהה למעשה לטיפולים הניתנים לאנשים הסובלים מדיכאון שאינם מאופיינים כמלנכוליה. עם זאת, למרבה הצער, נראה שתמונה של מלנכוליה עמידה יותר לטיפולים המוכרים. לכן, אפיזודות של דיכאון מג'ורי עם מאפיין מלנכולי בדרך כלל נמשכות זמן ארוך יותר מאפיזודות אחרות. עם זאת, בדרך כלל אנשים לא סובלים מדיכאון מלנכולי יותר מפעם אחת בחייהם.
הטיפול במלנכוליה מורכב מהתייחסויות פסיכיאטריות, פסיכולוגיות וסוציאליות. המרכיב הפסיכיאטרי בדיכאון הוא משמעותי, משום שקיימות תרופות יעילות ביותר לטיפול בו. הדור החדש של התרופות נוגדות הדיכאון (והחרדה) נקרא "מעכבים סלקטיביים של קליטה מחדש של סרטונין", או בקיצור- SSRI.
המוכרים ביותר במשפחה זו הם הפרוזאק וציפרלקס. יתרונותיהם הם היעילות הרבה עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. כמו כן, תרופות אלה אינן גורמות למוות במינון יתר, ולכן לא מהוות סכנה במצבים אובדניים. לתרופות לוקח תקופה של מספר שבועות על מנת להגיע להשפעה מקסימאלית. לעיתים יש צורך לשנות מינון או להחליף תרופה על מנת לשפר את היעילות, או להימנע מתופעות לוואי.
יחד עם הטיפול התרופתי, יש מקום לתמיכה פסיכותרפויטית. מטרת הטיפול הנפשי לאתר ולעבד את הגורמים למלנכוליה, ואת התחושות שהיא גורמת ולהפחית תלות בתרופות. גם התמיכה הסוציאלית יכולה להועיל לפרט לחזרה לתפקוד יומיומי תקין.
