הפרעות אישיות הן סטייה אישיותית משמעותית ממה שמקובל ונהוג בחברה בה האדם חי, כאשר התכונות או ההתנהגויות של הפרט גורמות לו או לסביבתו מצוקה. הפרעות האישיות משפיעות על כל תחומי החיים, מכיוון שהן בעצם ייצוג של "מי שאני". זהו דפוס מתמשך של חוויה פנימית ושל התנהגות שמתבטא בתחומי החשיבה, הרגש, התפקוד הבינאישי והשליטה בדחפים.
זהו דפוס נוקשה, שחוזר על עצמו כמעט בכל סיטואציה אישית או בינאישית, הוא פוגע בתפקוד בתחומים חברתיים, תעסוקתיים או תחומי חיים חשובים אחרים. הדפוס מתחיל להתבטא כבר בשלבי ההתבגרות או בבגרות המוקדמת (בדרך כלל לא מאבחנים לפני גיל 18, אך ניתן לראות קווים ודפוסים מתאימים לאבחנה כבר מוקדם יותר).
במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM), מחולקות הפרעות האישיות לשלוש קבוצות, שבכל אחת מהן מספר הפרעות אישיות בעלות מאפיינים דומים. הפרעות אישיות פרנואידית נמצאת בקבוצה הראשונה (Cluster A). קבוצה זו מאופיינת במוזרות או במוחצנות.
מאפיינים של הפרעת אישיות פרנואידית
בעלי הפרעות אישיות פרנואידית מאופיינים בראש ובראשונה ברמה גבוהה וקיצונית של חשדנות וחוסר אמון באנשים אחרים. גם אם אין לכך שום הצדקה, וגם אם אין ראיות לכך שזה קרה בעבר, הם תמיד מניחים שאחרים ינצלו אותם, יפגעו בהם או שיהפכו אותם קורבן להונאה.
הם חשדנים מאוד, וחוששים שרוקמים נגדם מזימות, ושבכל רגע הם עלולים להיות מופתעים מתקיפה. גם כאשר מדובר בחברים או באנשים קרובים אחרים, החשדנות לא מרפה. הם עסוקים כל הזמן בלחפש הצדקה לחשדנות שלהם בהתנהגותם ובדבריהם של אנשים, וגם בדברים שהם לא אומרים או עושים.
כל רמז לכך שחשדותיהם מוצדקים, כל חריגה של אדם קרוב מהמצופה ממנו, גורמים לעלייה מיידית בחשדנות, ובעלייה בעיסוק בהצדקת החשדות. מצד שני, כאשר הם נתקלים במפגן של נאמנות מצד האחר, הם מופתעים מאוד, ובכלל לא מסוגלים להאמין לכך שיש כוונות טהורות וניסיון לשמח אותם או לעזור להם.
החשדנות גורמת, מן הסתם, לבעלי הפרעת האישיות להתרחק מאנשים אחרים ולהימנע מקשרים קרובים. הם חשים שכל קרבה עלולה להעמיד אותם בסכנה להיפגע, מכך שאנשים ישתמשו במידע עליהם כדי לפגוע בהם.
כאשר הם כן בקשר, זה בדרך כלל מורכב מאוד- הם נותנים משמעות עמוקה ונסתרת לכל הערה, בדיחה או מחמאה. כאשר מציעים להם עזרה הם רואים בכך ביקורת על כך שאינם מתפקדים מספיק טוב. בנוסף, קשה להם מאוד לסלוח, הם נוטרים טינה על עלבונות קטנים, ותוקפים מהר מאוד בחזרה בכל פעם שהם מפרשים את דברי האחר כעלבון (מה שקורה לעיתים תכופות).
גם לאחרים קשה מאוד להיות באינטראקציה עם בעלי האישיות הפרנואידית. הם נוטים לחשוד גם בבן הזוג שלהם, ולהאשימו בבגידה. הם עשויים להתלונן בגלוי או בהתנהגות פאסיבית- אגרסיבית. החשדנות הזו גורמת בדרך כלל לאחרים לחוש עוינות כלפיהם, ואז חששותיהם מתאמתים ומתחזקים, וחוזר חלילה.
אחד המצבים של פרנויה הוא תסמונת אותלו – קנאה חולנית, שמתאפיינת בקנאה אובססיבית וחסרת ביסוס שבאה לידי ביטוי בחשדות של אי נאמנות של בן הזוג. תסמונת נוספת היא תסמונת דה קלרמבו, שהיא סוג של פרנויה שבה האדם הוזה כי הוא מנהל מערכת יחסים עמוקה ורומנטית עם אדם אחר.
טיפול בהפרעת אישיות פרנואידית
הפרעות אישיות הן לא מחלות, הן דפוסים אישיותיים בעיתיים. לכן, הטיפול בהן הוא בדרך כלל ארוך וקשה, ויש הטוענים שאי אפשר לגמרי לשנות הפרעות אישיות. בהפרעת אישיות פרנואידית יש היבט נוסף לקושי בטיפול, משום שהאנשים חשדניים גם כלפי מי שמציע להם טיפול.
למרות שהם חשים את המצוקה, את עיסוק היתר שגוזל מהם זמן ואנרגיה, את העובדה שאנשים מתרחקים מהם והם נשארים בודדים, למרות כל אלה- הם חושדים שמי שיטפל בהם יפגע בהם, יספר עליהם דברים, ייתן להם תרופות שיפחיתו את מידת השליטה שלהם וכד'. לכן, כל טיפול באדם בעל הפרעת אישיות פרנואידית חייב להתחיל בהבנה של החשדנות המובנית בתוך אישיות זו, ובהתמודדות עם הקושי בשיתוף הפעולה.
כאשר זה אפשרי, ניתן לסייע לאדם בהפחתת החשדנות גם באמצעות טיפול פסיכותרפויטי, וגם באמצעות תרופות. התרופות בהן נעשה שימוש הן תרופות נוגדות חרדה (מסוג SSRI). כאשר ישנם גם מאפיינים דלוזיונליים בתוך הפרעת האישיות, ניתן להשתמש גם בתרופות אנטי- פסיכוטיות.
ראו גם:
פירומניה
אספנות כפייתית
