דיכאון כפול הוא שילוב בין שתי הפרעות פסיכיאטריות המופיעות במקביל. ההפרעה הראשונה נקראת דיסתמיה והשנייה דיכאון מג'ורי. דיסתמיה היא אבחנה שהוגדרה במהדורה הרביעית של המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות כמצב כרוני של דיכאון, הנמשך לכל הפחות שנתיים ברציפות.
מידת החומרה של התסמינים בדיסתמיה נמוכה בהשוואה למידת החומרה של התסמינים הדיכאוניים בדיכאון מג'ורי, אך בניגוד לסובלים מדיכאון מג'ורי, הבא לידי ביטוי באפיזודות שביניהן ישנן תקופות של רגיעה, הרי שהלוקים בדיסתמיה לא זוכים ליהנות מהפוגה כלל.
יש לציין כי במהדורה החמישית של המדריך, הוחלט לאחד את אבחנת הדיסתמיה עם אבחנה אחרת, שנקראה בעבר הפרעת דיכאון מג'ורי כרונית (chronic major depressive disorder), שכן לא נמצאו עדויות לכך שישנו הבדל משמעותי בין שתי האבחנות. לפיכך למרות שגם כיום מקובל השימוש במונח "דיסתמיה", שמה הנוכחי הרשמי של ההפרעה הוא הפרעת דיכאון מתמשך (persistent depressive disorder).
מה הם הגורמים לדיכאון כפול?
כ-75% מהאנשים שאובחנו עם דיסתמיה, סובלים במקביל מבעיות פיזיות או פסיכיאטריות כרוניות. בין היתר מדובר באלכוהוליזם, התמכרות לסמים, הפרעת חרדה ועוד. דיכאון מג'ורי הוא בין התחלואות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר המופיעות באנשים עם דיסתמיה. לא אחת האפיזודה הדיכאונית מתפרצת בלוקים בדיסתמיה בנקודות שבירה שבהן הלחץ הנפשי קשה מהרגיל, בעתות משבר, בעקבות שינויים גדולים כמו גירושין או אובדן של אדם אהוב ועוד.
מה הם התסמינים של דיכאון כפול?
כל האלמנטים המופיעים באפיזודה דיכאונית ובדיסתמיה, נוכחים במקרה של דיכאון כפול, המהווה שילוב בין שתי ההפרעות. בין היתר הלוקים בדיכאון כפול עשויים לסבול מהתסמינים הבאים: תחושת חוסר משמעות וריקנות, שנאה עצמית וביקורת עצמית חריפה, ייאוש תהומי, עצבות, ירידה או עלייה בתיאבון, הפרעות שינה, מועקה כבדה, התפרצויות זעם, מיעוט בפעילות וירידה ברמת האנרגיה ועוד.
המוטיב המרכזי בדיכאון כפול הוא חוסר תקווה בנוגע לעתיד טוב יותר, המופיע בעוצמה גדולה יותר בהשוואה לדיכאון מג'ורי או דיסתמיה. בעיה נוספת המקשה על איתור הלוקים בדיכאון כפול ועל הטיפול בהם, באה לידי ביטוי בכך שרובם חשים שהדיכאון הוא מרכיב אישיותי ומהווה חלק מהזהות שלהם. כתוצאה מכך הם לא מאמינים כי באפשרותם להילחם בו.
בדרך כלל לאחר שהאפיזודה הדיכאונית מסתיימת, המטופל חוזר למצב הדיסתמי הבסיסי, ללא הקלה משמעותית בתסמינים שאפיינו את הדיסתמיה לפני ההתפרצות הדיכאונית.
כיצד מאבחנים דיכאון כפול?
ההבדל המרכזי בין דיכאון כפול לבין דיכאון מג'ורי בא לידי ביטוי בנוכחות של דיכאון מתמשך אך מינורי יחסית, המקדים את הדיכאון הכפול, שלא מופיע לפני אפיזודה עצמאית של דיכאון מג'ורי. המשמעות היא שבדרך כלל מצב הרוח של אנשים הסובלים מדיכאון מג'ורי, נחשב לתקין או "נורמלי". לעומת זאת אנשים החווים דיכאון כפול, ידווחו על כך שכבר מספר שנים לא חוו מצב רוח "נורמלי" שאינו דיכאוני או ירוד.
האבחון של דיכאון כפול צריך להתבצע על ידי פסיכיאטר ובהתאם לקריטריונים של המדריכים הפסיכיאטריים לפיהם נהוג לאבחן הפרעות פסיכיאטריות. בשלב הראשון יש לאבחן כי המטופל סובל מדיסתמיה ורק אז ניתן יהיה לאבחן כי הוא סובל מהחמרה של התסמינים ומאפיזודה של דיכאון מג'ורי, קרי: דיכאון כפול. בין היתר כולל תהליך האבחון של דיסתמיה איתור של שני תסמינים לכל הפחות מתוך רשימה של תסמינים אופייניים (תחושה של חוסר תקווה, קושי להתרכז, דימוי עצמי נמוך, נדודי שינה ועוד). על התסמינים להופיע במשך שנתיים, כאשר במהלך השנתיים המטופל לא חווה חודשיים רצופים ללא תסמינים.
כיצד מטפלים בדיכאון כפול?
הטיפול הטוב ביותר בדיכאון כפול, הוא המניעה והדרך הטובה ביותר למנוע דיכאון כפול, היא לטפל בדיסתמיה. תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון בהחלט יכולות להקל על התסמינים, אם כי ייתכן שיידרש זמן מה עד שיתחילו לפעול ביעילות מרבית. בנוסף, הטיפול התרופתי בדיסתמיה לרוב נושא תוצאות פחות מרשימות בהשוואה לטיפול התרופתי בדיכאון מג'ורי.
גם טיפול קוגניטיבי יכול להוביל לתוצאות חיוביות בלוקים בדיסתמיה ולעתים יש אף לשלב בין הטיפול הפרמקולוגי לטיפול הפסיכולוגי. רוב המומחים ממליצים בדרך כלל להתחיל את הטיפול באפיק אחד ולאחר מספר חודשים לבצע הערכה ולהחליט האם להפסיק את הטיפול ולנסות את האפיק השני, או לשלב בין האפיקים. ישנו גם מגוון רחב של שינויים באורח החיים שעשויים להקל על הסובלים מדיסתמיה, בדגש על התחלת פעילות גופנית סדירה ושיפור של דפוסי השינה.
לסיום נציין כי כאשר מטפלים בדיכאון כפול באמצעים המקובלים (טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי), יש להתייחס במהלך הטיפול לשתי ההפרעות. לפי הידוע לנו כיום, לא ניתן יהיה ליהנות מתוצאות משביעות רצון במקרה שבו ההתייחסות הטיפולית תינתן רק לאפיזודה הדיכאונית, תוך התעלמות מהדיסתמיה.
