אירועים טראומטיים הינם דבר שכיח בקרב כל הגילאים, וגם בבני נוער. ההגדרה של אירוע טראומטי הינה מורכבת ביותר. זאת מאחר וישנם אירועים אשר ניתן להגדירם ככאלו באופן אובייקטיבי, אך כל אירוע יכול להיחשב לכזה מבחינה סובייקטיבית. פירוש המילה "טראומה", במקור יוונית, היא "פצע".
במובן הפסיכולוגי מדובר בחוויה אשר מותירה כמו פצע בנפש, חור פעור אשר חוזר שוב ושוב בתצורות שונות ועם כאב מלווה.
במוסכמות החברתיות אנו רואים באירועים קשים של התעללות מינית, אלימות קיצונית במשפחה, מלחמה, תאונות דרכים, וכן חוויות חיים קשות אחרות כמצע אפשרי לפרשנות טראומטית או היווצרותה של פוסט-טראומה. עם זאת, לא כל אדם אשר חווה מלחמה בחייו מתמודד עם פוסט-טראומה. באותה מידה אפשר לומר כי לא כל אדם אשר חווה אירוע אשר נראה כטראומטי מבחינה אובייקטיבית באמת מתמודד עם פוסט-טראומה.
הופעת פוסט-טראומה בבני נוער
במובן הקלאסי, אירוע טראומטי כמעט ואינו מפריע לתפקוד התקין היומיומי של אדם. התצורה המשמעותית ביותר של פוסט-טראומה, מבחינה התנהגותית, ניכרת דווקא ברגעים בהם הלא-מודע נוכח במלוא עוצמתו – בשינה ובחלומות. ברגעים אלו, הפוסט-טראומה תופסת את מרכז בימת ההתרחשות בתצורת סיוטים, הפרעות שינה, מחשבות טורדניות המלוות מצבי שינה, וחרדות.
במישור הפעילות היומיומית, סביר כי נער הסובל מפוסט-טראומה יתפקד כרגיל ובאופן נורמטיבי ברוב התנהלותו. זאת עד אשר אותו נער יתקל בדבר מה אשר במישור הנפשי שלו מקושר אסוציאטיבית או ממשית בטראומה. באותם רגעי התקלות, אשר אינם ניתנים לאבחון מראש אלא רק בדיעבד, יכולות להופיע תופעות התנהגותיות אשר אינן טבעיות עבור אותו נער – תוקפנות, אגרסיביות, הימנעות, בריחה, וכדומה.
לצד הסיטואציות המעוררות את החוויה הטראומטית, אותו נער יחווה פחד ואימה תדירים. תפיסת המציאות יכולה להיות פסימית, עם נטייה לדיכאון או מצבי רוח נגטיביים, וכן הפנמה לא אופיינית ותחושות דומות. אומנם יופיעו תחושות אלו, אך לא ניתן לקבוע כי הן בהכרח יפריעו להתנהלותו. להפך, סביר להניח כי אותו נער יתנהל באופן תקין אך עדיין יחוש ויחווה תחושות קשות אלו.
טיפול בפוסט-טראומה בבני נוער
טיפול תרופתי יכול להקל על תחושות המטופל, ולאפשר לנער להתמודד בצורה טובה יותר עם הפרעות השינה והסיוטים. עם זאת, טיפול תרופתי איננו מספק מענה מקיף לבעיות פוסט-טראומה, בעיקר מאחר והמרכיב העיקרי שבהן איננו גנטי-פיזיולוגי, כי אם דווקא נפשי. פוסט-טראומה היא תוצר של סיטואציה בלתי אפשרית, אשר נרשמה אצל המטופל בראש ובראשונה בעקבות אירוע.
מסיבה זו, התמודדות עם פוסט-טראומה הינו עניין מורכב ביותר. מדובר בפצע פעור אשר חוזר ונפתח שוב ושוב. למעשה, השאלה העיקרית אשר עומדת בעינה בטיפול בפוסט-טראומה היא כיצד הטראומה תופסת מקום בהבניה הנפשית הספציפית של אותו המטופל. לסתום את הפצע הטראומטי גם זאת מוכיח עצמו כלא-יעיל, מאחר וגם כאשר הנער לומד מיומנויות להתמודדות עם סיטואציות בהן הפוסט-טראומה נוכחת, עדיין מלווים אותו האפקטים הטראומטיים לאורך זמן.
על מנת להתמודד עם הפוסט-טראומה בבני נוער, חשוב שלא למחוק את החוויה הטראומטית ולהבין לא איך היא יכולה להירשם בכל אדם, במובן הכללי. דווקא להפך – כיצד הפכה החוויה הטראומטית מבחינתו של הנער לרישום פוסט-טראומטי בתצורתו הספציפית במקרה זה. במילים אחרות, מדובר בתופעה סובייקטיבית מורכבת וייחודית, אשר אינה חוזרת פעמיים בין שני מקרים. האופן האישי שבו אותו הנער הכיל את רישומי הטראומה בנפשו, קשורה באופן הדוק לאופן ההתמודדות הייחודי לו. על כן, מדובר בטיפול פסיכולוגי או פסיכואנליטי ארוך טווח, עם מורכבות גדולה ונגיעה במקומות הקשים והרכים ביותר של הנפש.
