הורים רבים זוכרים את הסטריאוטיפ הטיפוסי הקובע שבני נוער נוטים למצבי רוח משתנים. הם זוכרים את שנות העשרה שלהם עצמם, את הרגשות העוצמתיים שחוו, את הנסיקה לשיאים רגשיים עצבניים ואז צניחה מטה למתח וכאב לב בגין צרות שכיום נראות חסרות משמעות.
אך דיכאון במתבגרים הוא עניין אחר. זהו אינו דכדוך רגיל בלבד, אלא הפרעת מצב רוח, שהיא מצב בריאות נפש רציני העלול לעיתים להוביל למחשבות והתנהגויות אובדניות. עד לאחרונה, נהוג היה לחשוב שמתבגרים אינם סובלים מהפרעות מצב רוח כגון דיכאון והפרעה דו קוטבית.
אלא שהאמת העצובה היא שהם אכן סובלים מהפרעות אלו. הגורם השלישי למוות בקרב בני נוער הוא התאבדות הנגרמת על ידי דיכאון שאינו מטופל או אינו מאובחן.
תסמיני דיכאון במתבגרים
אלו הם חלק מהסימנים בהם עשויים הורים להבחין. אם סימנים אלו נמשכים לפחות שבועיים, המצב עלול להתפתח לדיכאון:
שינויים רגשיים
יש לעקוב אחר שינויים רגשיים כגון:
- רגשות עצב העשויים לכלול התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין.
- תחושות חוסר תקווה או ריקנות.
- תחושות תסכול או כעס, אפילו בנוגע לעניינים קטנים.
- מצב רוח עצבני, עצב או נרגנות ואמונה שהחיים חסרי משמעות.
- איבוד עניין בספורט או בפעילויות שבעבר היו מהנות, נסיגה מחברים ובני משפחה, ובעיות חברתיות נרחבות, כולל בבמערכות יחסים.
- אובדן עניין בחיים המשפחתיים, כולל סכסוכים עם בני משפחה.
- סכסוכים עם חברים.
- הערכה עצמית נמוכה.
- תחושות חוסר ערך או אשמה.
- קיבוע על כישלונות עבר, האשמה עצמית מוגזמת או הערות ביקורתיות לגבי עצמם.
- רגישות קיצונית לדחייה או כישלון, וצורך מוגזם בחיזוקים.
- בעיות חשיבה, ריכוז, קבלת החלטות או זיכרון.
- תחושה מתמשכת שהחיים והעתיד קודרים ועגומים.
- מחשבות מתמידות על מוות, גסיסה או התאבדות.
שינויים התנהגותיים
יש לתת את הדעת לשינויים התנהגותיים כגון:
- עייפות ואובדן אנרגיה.
- נדודי שינה או שינה מוגזמת.
- שעמום.
- פעילויות ליליות מאוחרות מוגזמות, עודף או חוסר שינה, בעיות יקיצה, איחורים תכופים לבית הספר.
- שינויי תיאבון הכוללים ירידה בתיאבון וירידה במשקל, או תשוקה מוגברת למזונות ומשקאות, המתבטאת בעלייה במשקל.
- שימוש באלכוהול או סמים.
- תסיסה או חוסר שקט, למשל צעדה הלוך ושוב, התנהגויות חוזרות, או חוסר יכולת לשבת בשקט.
- איטיות בתנועות הגוף, בחשיבה או בדיבור.
- תלונות תכופות על כאבים פיזיים שאינם מוסברים, כגון כאבי ראש או בטן, וביקורים תכופים בחדר האחות בבית הספר.
- בעיות התנהגות בבית הספר או בבית.
- בידוד חברתי.
- ירידה בלימודים או היעדרויות תכופות מבית הספר.
- מראה מוזנח.
- התפרצויות זעם, התנהגות מפריעה או מסוכנת, או התנהגויות קיצוניות אחרות.
- פגיעה עצמית, למשל חיתוך, צריבה, או פירסינג וקעקועים מוגזמים.
- תכנון התאבדויות, או ניסיונות לממש תוכניות אובדניות.
איך לזהות מצב של דיכאון בבני נוער?
יש לזכור כי רוב התופעות האלו מעידות גם על התנהגות רגילה של בני עשרה, לכן דיכאון בגיל ההתבגרות ניתן לאבחון על ידי איש מקצוע מיומן מתחום בריאות הנפש, כגון פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים ונוער.
לעיתים קשה להבחין בהבדל בין עליות וירידות במצב הרוח הנחשבות למצב שגרתי של מתבגרים, לבין דיכאון אמיתי. לכן יש לפתוח ערוצי תקשורת עם המתבגר, ולנסות להבין אם נראה שהוא מסוגל להתמודד עם רגשות מאתגרים, או שנראה שהחיים מכריעים אותו.
חיוני שכל המשפחה תקבל הדרכה ותמיכה. פסיכולוגים מציעים משאבים רבים לטיפול בדיכאון בבני נוער, ואם הורים סבורים שהמתבגר שלהם מדוכא, עליהם לקבל הערכה מתאימה.
