פגיעה עצמית בקרב מתבגרים, המכונה NSSI (Non Suicidal Self Injury) היא תופעה נפוצה יחסית, כשקרוב ל – 20 אחוז מבני הנוער חוו אותה ולפחות פעם אחת. מדובר בתופעה מאתגרת מאד עבור אנשי המקצוע וגם בני המשפחה הקרובים ובייחוד ההורים, שכן הסיבות לה יכולות להיות רבות מאד והגילוי לא פשוט.
התופעה הפכה למוכרת בשנת 1938, אז תוארה לראשונה כהפרעה פסיכיאטרית. אולם, נכון להיום, הפרעה זו עומדת בפני עצמה ולא בהכרח שייכת לקבוצת ההפרעות הפסיכיאטריות.
פגיעת מכוונת בגוף
פגיעה עצמית בקרב מתבגרים באה לידי ביטוי בפגיעה מכוונת בגוף, החוזרת על עצמה שוב ושוב. היא לא נעשית כחלק ממחשבה אובדנית ורצון למות והיא מעידה על בעיה נפשית חמורה מאד.
ברוב המקרים הסביבה הקרובה איננה מודעה כלל לקשיים הרבים שאיתם מתמודד המתבגר החווה הפרעה זו, מה שהופך את הגילוי וגם את הטיפול למאוחר מאד, פעמים רבות. אותה פגיעה עצמית גורמת למתבגר תחושת הקלה רגעית, הקלה זמנית מהקושי שאתו הוא מתמודד.
מדוע זה קורה?
תאוריות פסיכולוגיות רבות בוחנות את הנושא הזה ומנסות למצוא את הגורמים לפגיעה. יחד עם זאת, נשאלת שאלה אחת מרכזית – מדוע נער מתבגר יבטא את מצוקתו בפגיעה עצמית ולא ידבר על כך? כשבודקים את העניין מול מתבגרים המתמודדים עם התופעה מקבלים מספר תשובות.
רבים מהמתבגרים מספרים כי הכאב הנגרם לאור הפגיעה העצמית ממיר את הכאב הנפשי הרב שהם חשים. קל להם הרבה יותר להתמודד עם כאב פיזי מכאב נפשי. מתבגרים אחרים מודים כי הפגיעה העצמית היא כמעין הענשה עצמית. הם מרגישים שעשו מעשים הראויים לעונש ומענישים אותם על ידי פגיעה כזו.
תסכול רב ומצוקה רגשית הם סיבות לפגיעה, הנעשית לרוב באופן אימפולסיבי. ישנם מתבגרים הפוגעים בעצמם כחלק מאקט של קריאה לעזרה. אחרים עושים זאת כדי שיחוו כאב שהם יכולים לשלוט בו.
כיצד היא באה לידי ביטוי?
הפגיעה העצמית באה לידי ביטוי בתצורות שונות. היא יכולה להיות דקירת העור באמצעות מחט, עיפרון מחודד או אפילו באמצעות חוגה. היא יכולה להיות בליעה של חפצים חדים מסוכנים או חומרים רעילים. ישנם בני נוער הצורבים את עורם וחורטים עליו עם אמצעים חדים למיניהם ויש את אלה שמכים את הקיר עד זוב דם.
הפגיעה עצמית נעשית לרוב, בשלביה הראשוניים, בשיטה קבועה ובשימוש בחפצים הנמצאים בסביבה. בדרך כלל היא באזור גב כף היד, שיפולי הבטן, הירכיים ואמת יד שמאל.
אבחון וטיפול בפגיעה עצמית
תשומת לב לסימנים מחשידים, המרמזים על פגיעה עצמית היא זו שתאפשר מתן טיפול נכון למתבגר. מכיוון שמדובר לרוב בחתכים מרובים או בחבלות באזורים לא שגרתיים, הדבר צריך להדליק נורה אדומה. האבחון נעשה על ידי פסיכולוג, המתמחה בטיפול בילדים ובבני נוער תוך התייחסות למניעים לפגיעה ולכל הסימנים הנלווים לה.
הטיפול בבני נוער אלה כולל מתן כלים שיעזרו להם לווסת את תחושותיהם הקשות ובדרכים שאינן מזיקות. מטרתו העיקרית של הטיפול היא לאפשר לבני הנוער להביע את הקושי שלהם, את הרגשות המורכבים שאיתם הם מתמודדים. לעיתים הדבר יפטר על ידי מספר פגישות עם הפסיכולוג ולעיתים תידרש מעורבותו של פסיכיאטר.
