בעבר הרחוק, רפואה היתה תחום עיסוק של אדם אחד. בכל עיר או כפר היה מישהו שהוסמך כרופא. הוא טיפל בכאבי ראש, בדלקות בבטן, בשברים בגפיים, בפצעים בפה וכולי.
ככל שהתפתח מדע הרפואה, הסתבר שגוף האדם, תפקודו ומחלותיו כל כך מורכבים ומגוונים, שאין אדם אחד שיכול להתמחות בהכל. הרפואה החלה להתפצל לענפים שונים, כאשר כל רופא החל להתמחות ולהתמקצע בטיפול בהיבטים שונים של גוף האדם ומחלותיו.
כיום, ישנם רופאים מומחים למחלות לב (קרדיולוגים), לתפקודי המח (נוירולוגים), למערכת השתן (אורולוגים), לעיניים, לשיניים ועוד ועוד. תחום אחד, מאוחר יחסית להיסטוריה של ההתפצלות של הרפואה, הוא תחום שכלל לא עוסק בחלק של הגוף. הוא עוסק בנפש, וקוראים לו פסיכיאטריה.
מהי פסיכיאטריה?
כבר בהיסטוריה הרחוקה, נתקל הציבור והרופאים באנשים שהתנהגותם ודרכיהם לא היו נורמטיביות, ובכל זאת, לא נמצאה שום מחלה או פגיעה בגוף שהיתה יכולה להסביר זאת.
אנשים התחילו להאמין שבתוך הגוף קיים חלק נוסף, בלתי נראה, בלתי נגיש, שנקרא נפש. הנפש הזו אחראית על מה שאנחנו מרגישים, חושבים, רוצים, שואפים, אוהבים ושונאים. הנפש הזו יכולה לחלות גם היא, ותסמיני המחלה מופיעים באותם תחומי אחריות- ברצונות, בהתנהגות, בשאיפות, בתחושות וברגשות.
כיום, ברור כמעט לכולם, שמה שקראנו לו "נפש" קשור לתהליכים שקורים במח. אמנם, עדיין לא יודעים להסביר מדוע פעילות מוחית מסויימת גורמת לתחושה של "עצב" או של "שמחה", אך ברור שאיזור המח הוא זה שצריך לטפל בו כשמשהו משתבש.
פסיכיאטרים עוסקים בתחום האפור הזה של הפרעות ברגש ובהתנהגות שנובעים מפעילות של המח שלא ברורה עדיין אופייה והשפעתה.
דרכי העבודה של פסיכיאטרים
פסיכיאטרים הם בראש ובראשונה רופאים, ועליהם לתת התרשמות רפואית כללית ממצבו של המטופל. עליהם לבדוק היטב שהם הכתובת הנכונה, ושאין אפשרות שגורם רפואי אחר הוא האחראי למצוקתם של הפונים אליהם.
הכלי העיקרי של הפסיכיאטר הוא ההתרשמות מהאינטרקציה הבין אישית, יחד עם שאלונים פתוחים ומובנים שבאים לאתר סימפטומים מסויימים אצל החולים. הפסיכיאטר עורך בדיקה הכוללת התרשמות ושיחה, איסוף אינפורמציה והיסטוריה רפואית הן מהחולה והן מהקרובים אליו.
על פי ההתרשמות הזו, יכול הפסיכיאטר לערוך אבחנה (בדרך כלל נעשה שימוש באחד המדריכים הפסיכיאטרים, אשר מונים ומתארים סימפטומים של הפרעות נפשיות שונות. בארץ מקובל להשתמש במדריך האמריקאי שנקרא DSM-5, או במדריך האירופאי- ICD). האבחנה משמשת את הפסיכיאטר על מנת להמליץ על הטיפול המתאים.
בהיותו רופא, יכול הפסיכיאטר לרשום תרופות פסיכיאטריות (המשפיעות על פעילות המח), להמליץ על טיפולים רגשיים (אצל פסיכולוג למשל), על אישפוז (בדרך כלל כדי להשיג איזון תרופתי, או כדי להשגיח על המטופל במצבים מסויימים), או על התערבות מכל סוג אחר (סוציאלי), שיכול לסייע למטופל.
מתי כדאי לפנות לפסיכיאטר?
פנייה לפסיכיאטר מתבצעת בדרך כלל לפי תחושה סובייקטיבית של המטופל, שנמצא במצוקה ומחפש סיוע, או לפי תחושתם ומראה עיניהם של אנשים בסביבה שמרגישים שקיימת מצוקה או ש"משהו לא בסדר".
פסיכיאטרים מטפלים בכל הסוגים של הפרעות הנפש, גם אם אינן מגיעות לרמה מג'ורית הדורשת אבחנה מסודרת. הם מטפלים באנשים הסובלים מהפרעות מצב רוח ומתקשים לתפקד או חשים סבל, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולימיה, הפרעות אישיות שונות ועוד. ישנם פסיכיאטרים שמתמחים בטיפול בילדים, והטיפולים שהם מציעים מותאמים להפרעות ולמאפיינים שלהם.
מה בעתיד?
כפי שכבר נכתב, היום ברור שה"נפש" נמצאת במח. ההשערה המקובלת היום היא שמתישהו בעתיד, יתחברו התחום הפסיכיאטרי עם התחום הנוירולוגי. כאשר יצליחו להבין את פעילות המח שמשפיעה על מה שמכונה כיום "מחלת נפש", כבר לא יהיה הבדל משמעותי בין פסיכיאטר ונוירולוג. ההבדלים ביניהם הולכים ומיטשטשים כבר היום.
אולי יעניין אותך גם:
סודיות בין מטפל למטופל: מתי על המטפל לשקול דיווח על תוכן הטיפול?
מה ההבדל בין לפסיכולוג לבין לפסיכיאטר? ומתי כדאי לפנות אל כל אחד מהם?
