מטפל אחראי על מתן סיוע נפשי ואישי לאנשים הזקוקים לו יותר מכל, ולכן התפקיד שלו הוא מהחשובים שאפשר לחשוב עליהם.
מפאת הרגישות של תפקידו מחויב המטפל לעמוד בדרישות אתיקה מחמירות, שעשויות להבטיח את טיב הטיפול ולמנוע נזק הנגרם למטופל ולגורמים אחרים. נושא הסודיות שבין המטפל למטופל (החיסיון הטיפולי) הוא מהרגישים והמורכבים ביותר שאפשר לחשוב עליהם.
דיסקרטיות וסודיות בין מטפלים למטופלים היא אבן יסוד בטיפול
לא צריך להיות מומחה בתחום הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה ולתחומים טיפוליים אחרים, כדי להבין מדוע הסודיות שבין המטפל למטופל חשובה כל כך ועומדת בליבת הסיוע שמקבל האדם. תנאי מרכזי להצלחת הטיפול הוא יצירת אמון בין שני הצדדים, והאמון הזה יכול להיות מושג רק כאשר המטופל יהיה בטוח שמה שהוא משתף בו את המטפל יישמר ביניהם. אסור לשכוח שהטיפול עוסק פעמים רבות בנושאים רגישים ואישיים במיוחד, כך שהדיסקרטיות היא בגדר חובה.
מטופל החושש שהמידע שהוא מעביר למטפל יעבור לצד אחר, בלי ידיעתו, עלול לא להיחשף בצורה מספקת שתאפשר את אבחון הבעיה שהוא סובל ממנה וכמובן שגם את הטיפול בה. אפשר לטעון שהחיסיון מקל על המטפל לבצע את הייעוד שלו. כאשר המטפל מפר את חובת הסודיות מבלי שיש לו סיבה מוצדקת לכך, הוא חוטא לתפקידו ופועל בצורה שאינה אתית. עקב כך עלולות להיות מוטלות נגדות סנקציות שונות, החמורה שבהן היא שלילת הרישיון הטיפולי.
האם ישנם מקרים בהם יש צורך להפר את חובת הסודיות?
עם כל הנכתב מעלה, יש מצבים בהם מתבקש שהמטפל כן יפר את חובת הסודיות: למעשה, בחלק מהם הוא מחויב לכך באופן מלא על פי התקנות הנהוגות בישראל. בעיקרו של דבר מדובר בתרחישים בהם יש יסוד סביר להאמין שגילו המידע עשוי לשפר את טיב הטיפולים, מצבים המוגדרים בחוק ככאלה שיש בהם צורך (חובה או רשות) בגילוי מידע או כאשר המטופל נותן לכך את הסכמתו המפורשת, מסיבה כזו או אחרת.
בין המצבים העיקריים שעשויים לדרוש הפרה של חובת הסודיות אפשר למנות:
- עבירות בקטינים ובמבוגרים המוגדרים כ"חסרי ישע"
- עבירות מין ואלימות
- מצבים בהם המטפל סבור כי אי גילו הפרטים מציב את המטופל או גורם אחר בסכנה מוחשית
אז כיצד מחליטים באם להפר סודיות או לאו?
ברוב המקצועות הטיפוליים, אתיקה היא חלק מרכזי מתקופת ההכשרה. המטפל לומד על הדילמות האתיות שעשויות לאפיין את העולם שבו הוא פועל, התקנות הרלוונטיות מבחינת החוק בישראל והשיקולים שיש להפעיל. המקרה של הפרת חובת הסודיות מבוסס תמיד על "עימות" בין ערכים שונים, אפילו מנוגדים, כך שיש להעמיד את המקרה הספציפי על כף המאזניים ולראות מהו הערך שחשיבותו גדולה יותר במצב הנתון.
כמובן שיש גם פתרונות ביניים, שנדרשים או אפילו הכרחיים בחלק מהמקרים. אם המטפל לא יודע האם להפר את הסודיות, הוא בהחלט יכול לשתף קולגות או אנשי מקצוע רלוונטיים אחרים (למשל גורמי אכיפה) במאפיינים הכלליים של המקרה, מבלי לחשוף בשלב הראשון את זהותם של המעורבים. צעד שכזה הוא לגיטימי ואף מובן מאליו בחלק גדול מהמקרים.
על פי נסיבות המקרה ייתכן שיוחלט שיש צורך לחשוף את פרטי המטופל המלאים לצורך שיפור הסיוע לו, או אפילו כי הדבר נדרש באופן מובהק מבחינה חוקית. מן העבר השני של המשוואה, יכול להיות שהזווית הנוספת תראה שדווקא לא מדובר כאן במקרה מובהק בו יש להפר את חובת הסודיות.
לקריאה נוספת:
1. קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל
2. חובת דיווח של פסיכולוגים – הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
3. What Therapists are Legally Obligated to Report Despite Confidentiality
אולי יעניין אותך גם:
