הפרעות מצב רוח אצל בני נוער מופיעות בתצורות שונות – החל מהתקבעות במצב רוח אחד, לרוב ירוד אך גם שמחה מוגזמת, ועד שינויים קיצוניים במצבי רוח באופן תדיר ולא ברור. מצבים אלו שונים מהפרעות אישיות חמורות, כגון למשל מצבים של דיכאון קליני, וחומרתם גם היא אינה קיצונית עד כדי כך. עם זאת, הנער או הנערה יחושו תחושות אלו כסבל, פעמים רבות ללא מצע רציונלי ברור, וזאת לתקופות ממושכות וארוכות טווח.
להפרעות מצב רוח ישנם הסברים שונים, ואפשרויות הטיפול בהן הינן נרחבות. לרוב נהוג לגשת לטיפול בבעיה רק לאחר אבחון מסודר (במקרים החריפים יותר), ולעיתים דרוש גם טיפול תרופתי על מנת להקל על המטופל ולאפשר טיפול נפשי. מערבולות הרגש המעורבות בהפרעות מצב רוח עלולות להוביל למצבים מורכבים בהם אין פניות לטיפול פסיכולוגי-נפשי מבחינת המטופל, במובן זה תרופות יכולות להקל גם אם לא להיות פתרון מלא.
טיפול קוגנטיבי-התנהגותי בהפרעות מצב רוח
הגישה הקוגנטיבית-התנהגותית, מכונה לעיתים CBT, מכוונת לתיקון או שיפור מיומנויות ההתמודדות של המטופל עם המצב הבעייתי. במקרים של הפרעות מצב רוח, בהן רגשות עוצמתיים, או מחשבות טורדניות של חוסר ביטחון עצמי והערכה עצמית ירודה מעוורים את היכולת של המטופל להתמודד עם הבעיה האמתית גישה זו יעילה ביותר לטווח הקצר.
המטופל לומד כיצד להתמודד עם המחשבות או הרגשות, לנווט את עצמו לכיוונים חיוביים ומעצימים, ולשנות את תדמית העצמי. כאשר מגיעים משבי מצבי הרוח וסוחפים עמם את נפש המטופל, הוא זקוק למיומנויות אלו בכדי להצליח ולהתגבר על הסיטואציה הקשה.
טיפול באומנות
בגישת הטיפול באומנות, מתאפשר למטופל מרחב פוטנציאלי יצירתי להביע עצמו ולהתמודד עם הקושי הרגשי שלו, באופן נטול שיפוטיות ומנוטרל קושי ורבלי. בגישה זו, דרך היצירה והאומנות, יכול המטופל לגעת במקומות הקשים שבנפשו ולבטא אותם באופן בטוח ואינטימי.
באופן זה, המטופל מוזמן להניח על השולחן דרך היצירה את כל המטען הרגשי המורכב עמו הוא מגיע – בין אם במודע או לא במודע. עם הזמן במהלך הטיפול, נפרש הקושי הרגשי, העוצמות הנפשיות מועלות כתוכן אשר ניתן לעיבוד ועבודה טיפולית.
הגישה הפסיכיאטרית להפרעות מצב רוח
פעמים רבות אנו מזהים קשר פיזיולוגי או גנטי להפרעות מצב רוח, ובמקרים כאלו טיפול תרופתי אכן יכול להקל מאוד על הבעיה. על ידי אבחון פסיכיאטרי מקצועי ניתן יהיה להתאים את התרופה המתאימה, ובמקרה הצורך גם להודיע שאין צורך במתן תרופתי, ולאפשר למטופל לגשת לטיפול נפשי-פסיכולוגי, וכן להתמודד טוב יותר עם מצבו הנוכחי.
הטיפול התרופתי איננו תחליף לטיפול נפשי, ולרוב גם אינו פותר את המצב הבעייתי, אלא רק מאפשר התמודדות והקלה מסוימת על המטופל. כמו כן, בשל אופי הפרעות אלו, הטיפול הינו לרוב ארוך טווח ויש להיוועץ בפסיכיאטר באופן קבוע על מנת לשנות מינון ולגוון את התרופות במקרי הצורך.
הגישה הפסיכולוגית הקלאסית להפרעות מצב רוח
על פי גרסת ה-DSM החמישית, הפרעות מצב רוח (בלעז Mood Disorder) כבר אינן חלק מן המילון הפסיכולוגי, בעוד בגרסה הרביעית הפרעות אלו היו מוגדרות בנפרד. הסיבה לביטול הגדרה זו הינה מגוונת, וקשורה לרוב בקרבה של הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי בין הפרעות מצב רוח ודיכאון, למשל – הטיפול דומה מאוד, אולי במינונים שונים.
מבחינה אבחנתית, הפסיכולוגיה תבחן את התנהגות המטופל לצד מילותיו וגישתו כלפי מצבו הרגשי. הטיפול יכלול העמקה אל תוך המאפיינים הספציפיים של הסימפטומים של המטופל, שורשיהם והגישה הטיפולית היעילה לטיפול והפתרון שלהם.
הגישה הפסיכואנליטית להפרעות מצב רוח
בפסיכואנליזה הסימפטום אינו הבעיה כי אם הפתרון הסובייקטיבי לבעיה אחרת. במילים אחרות, מה שיראה כהפרעת מצב הרוח איננה בהכרח הבעיה עצמה, והטיפול יתמקד באופן הסובייקטיבי בו אותו מטופל מתמודד עם המורכבות הנפשית הייחודית לו. בדומה לטיפול פסיכולוגי, הטיפול הפסיכואנליטי הינו ארוך טווח ומציע מענה מקיף ומעמיק יותר לבעיה הסימפטומטית הייחודית שהמטופל מביא עמו.
