גיל ההתבגרות הינו אחד השלבים המורכבים בחייו של אדם: מבחינה פיזיולוגית ההורמונים משתוללים והשפעתם יכולה להיות מבלבלת, מתעתעת ומציפה רגשות רבים. מבחינה חברתית הנער המתבגר פתאום מוצא חשיבות עצומה בהתמקמות בחברה, ביחסים בינו לבין הסביבה, כיצד הוא נתפס כלעומת איך היה רוצה להיתפס, ועוד.מבחינת לחץ הלימודים דוחקים להישגים, לעיתים הוא גם נדרש למצוא עבודה בפעם הראשונה בחייו, והציפיות מצד ההורים והמשפחה גם הן יכולות להיות גורם לחץ משמעותי. גם מבחינה אישית-נפשית, הנער חווה את העולם באופן שונה – הוא מתחיל להבין מהי אחריות אישית, תוהה על משמעותו ומקומו, ובעל שאיפות אשר לעיתים חווה כבלתי אפשריות על כלל הקשיים הנלווים לכך.
מסיבות אלו, ועוד רבות אחרות, הפרעות נפשיות נוטות לפרוץ בטווח גילאים אלו במלוא הדרן. לעיתים ישנו טריגר ברור להתפרצות ההפרעה, לעיתים לי ניתן לזהות במדויק מדוע וכיצד נוצרה. אך ללא ספק שילוב המרכיבים הנפשיים, חברתיים ובריאותיים בגילאים אלו יוצרים סיטואציה מורכבת ביותר עבור הנער המתבגר.
חשיבות הסביבה הקרובה לנער במצוקה
בכל מצב של מצוקה ניתן לומר כי לסביבה החשובה, הקרובה ביותר לנער או הנערה החווים את אותה המצוקה יש תפקיד מהותי בצעדים הטיפוליים. תפקיד המשפחה או הסביבה אינו בהכרח בחדר הטיפול, אלא דווקא מחוצה לו – בביתו של הנער, בבית הספר, ב"עולם" שמחוץ לקליניקה.
על כן, פעמים רבות, לא יהיה זה הנער אשר יבקש עזרה באופן ישיר אלא המשפחה, אשר מזהה בעיה כזו או אחרת. במידת האפשר, כמובן שחשוב להתעמת עם הנער, להציף את החששות ולייצר דיון ושיח בריא ופתוח בבית. באופן כללי, כאשר ישנם דיבור וערוצי תקשורת פתוחים בבית, הדבר יכול להקל משמעותית על מצוקה נפשית ואולי אף למנוע אותה. אך לעיתים אין זה מספיק, ויש לערב בעל מקצוע מיומן ברפואת הנפש בהקשר של בני נוער.
כיצד ניתן לזהות הפרעה נפשית?
שאלה זו מורכבת מטבעה, והאמת היא כי לא בטוח שניתן לזהות הפרעה נפשית במובן הקליני ללא הכשרה מתאימה. אך אין זה אומר שלא תוכלו לזהות כי ישנה בעיה או מצוקה.
תחילה, האינדיקציה המשמעותית ביותר הינה סובייקטיבית: שינויים קיצוניים ולא אופייניים בהתנהגותו של הנער. הדרך היחידה לזהותם היא לשים לב אם משהו קריטי משתנה, ולאורך זמן, בהתנהגות של הנער. אם הוא לרוב פתוח ודברן, אך לפתע הוא משתתק, מתכנס בתוך עצמו ואינו משתף. אם ישנם שינויים ברורים בלימודיו, או במשקלו (עלייה או ירידה קיצונית במשקל). האם הוא מגלה קשיי ריכוז, בעיות שינה, התנהגות נסערת או אימפולסיבית, וכדומה.
שינויים קיצוניים בהתנהגות ומצב הרוח יכולים להעיד על מצוקה, אך חשוב להבדיל בין עניינים נקודתיים (אשר כולנו חווים לאורך חיינו), לבין כאלו אשר מתמשכים ומתפרשים על פני תקופות ארוכות. כמובן שרצוי לפנות אל הנער, לדבר עמו, לייצר שיח הדדי ואכפתי על מנת לנסות ולהבין מה קורה – אולי מדובר בפרידה מבן/בת זוג? אולי כישלון משמעותי ומאכזב בלימודים? אולי נסיבות אחרות אשר משפיעות על תחושתו? כאמור, שיח ישיר ובלתי אמצעי יכול להיות תחילה של פתרון בפני עצמו, אך יש לעשות זאת ברגישות ובאוזן קשבת.
פעמים רבות, ייתכן והנער לא ירצה לשתף אתכם. ייתכן וזו התנהגות סבירה והגיונית לגיל או אופיו של הנער, אך גם ייתכן ולא. אם התנהגותו ומצב רוחו מתמשכים על פני תקופה ארוכה, והוא מביע סגירות והסתגרות, ייתכן ויש מקום לשקול מעורבות של גורם מקצועי.
החשיבות במעורבותו של גורם מקצועי בטיפול הנפש
בעוד מצבי מצוקה נפשיים יכולים להיות נקודתיים וחולפים, ישנם פעמים אשר מהווים מצוקה חריפה הדורשת טיפול. כאשר ישנה בעיה אישית בעלת מקור נפשי, המצב עלול להתפתח לכדי חרדות או דיכאון ברמות שונות. במקרים חמורים יותר ייתכן רקע בעייתי, כגון התעללות או פוסט טראומה, אשר עלול להוות טריגר להפרעה חמורה. נער אשר מרגיש במצוקה נפשית ואינו יכול להתמודד עמה באופן עצמאי, לא תמיד יידע היכן לחפש עזרה או איך כזו יכולה להיראות.
גורם מקצועי בטיפול הנפש, כגון פסיכולוג או פסיכואנליטיקאי, יכול להוות שינוי משמעותי באופני ההתמודדות והטיפול במצוקת הנער. על ידי טיפול רגיש אך מקצועי, מתאפשר לעיתים לפרוש את הבעיה ולהבין את מקורותיה, דרכי ההתמודדות עמה, וליצור אפשרות אישית לפתרון. כמובן שבתהליך זה ישנה חשיבות עצומה למעורבותו ומחויבותו של הנער, ועל כן רצוי גם לערב אותו (במידת האפשר) בעצם הפנייה לגורם המקצועי וליצור תהליך וסביבה תומכים.
