"יציאה מהארון" היא מונח שנטבע לפני כ-20 שנה בהקשר של חשיפה פומבית של נטייה מינית הומוסקסואלית. המונח הזה מעיד על הקושי האישי והחברתי שעשוי להתעורר כאשר אדם מגלה את נטייתו המינית.
המתבגר נמצא במקום מוסתר, חבוי, הוא לא יכול להראות את עצמו לחלוטין בציבור. הוא לעיתים חש בלבול, מבוכה, בושה, אשמה וגם חרדה ופחד מפני התגובות המשפחתיות והחברתיות. הצעד של חשיפת הנטייה המינית, אם כן, היא באמת סוג של יציאה ממקום סגור, חשוך וחבוי, לאור יום.
החברה המודרנית מתחילה לקבל יותר ויותר אנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית (למרות שכמובן, יש עוד מקום להתקדמות). ובכל זאת, יציאה מהארון היא תהליך משמעותי, קשה ומורכב, בעל מאפיינים רגשיים וחברתיים שלא ניתן להתעלם מהם.
ההיבט הרגשי
כאמור, תחושות רבות עשויות להתעורר סביב תהליך של יציאה מהארון. הנקודה החשובה ביותר להבנה היא שכל התחושות שמתעוררות הינן נורמאליות, צפויות, ומהוות חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית אותה מסמנת היציאה מהארון.
ראשית, יציאה מהארון היא בדרך כלל השלב האחרון בתהליך של גיבוש הזהות המינית. מגיל צעיר אנחנו לומדים שגברים נמשכים לנשים ולהפך. מתבגרים בעלי נטייה שונה, לא תמיד מצליחים לזהות במהירות מה שונה אצלם.
לוקח להם זמן להבין, להחליט לא להלחם בזה, לאפשר לעצמם ללכת עם זהותם האמיתית. תהליך של גיבוש זהות הוא תהליך לא פשוט עבור כל מתבגר, וכאשר קורה משהו שונה מהמצופה, הקושי בולט עוד יותר.
עם ההחלטה "לצאת מהארון" עלולות להתפתח תחושות קשות, בעיקר של חרדה. החרדה מקורה בתחושות של בושה ושל אשמה, וכן מהעובדה שעדיין למשפחה ולחברה קשה לקבל חריגה מהנורמה. גם כאשר מתבגר יודע שמשפחתו ליברלית ומקבלת, ובעיקר כאשר הוא יודע שלא, פתיחת הנושא מול הורים, קרובים וחברים, מעוררת תהיות לגבי מה תהיה תגובתם, כיצד יקבלו את המציאות, כיצד יתייחסו אלי בהמשך ועוד.
לאחר החשיפה, יש חשש להתפתחות של רגשות נוספים, הקשורים לתגובה של הסביבה וליכולת ההכלה שלה. כאשר אדם מרגיש שהוא נדחה, שאי אפשר לקבל אותו כמות שהוא, שהחששות הגדולים שלו התאמתו, יש חשש גדול מהתפתחות של תחושות כמו דיכאון, חוסר אונים ובעיות הסתגלותיות והתנהגותיות.
עם זאת, בדרך כלל היציאה מהארון מביאה עימה גם הקלה גדולה. סוף לבדידות, סוף לחוסר הקבלה העצמית, סוף לפחד מפני כך שמישהו יגלה ויחשוף.
ההיבט המשפחתי
לא אחת, היציאה מהארון בפני בני משפחה קרובים, ובפרט ההורים, הוא אחד החלקים הקשים בתהליך היציאה מהארון. בהקשר זה, חשוב להבין שהגילוי שיש לי בן/בת הומוסקסואל/לסבית, הוא גילוי קשה גם להורים ולסביבה הקרובה. אם מתעלמים מכך, יש סיכוי גדול יותר למשבר ביחסים, לדחייה ואפילו לניתוק יחסים.
הורים זקוקים לזמן כדי לעכל בשורה כזו, ואין זה אומר שהם לא מקבלים או לא אוהבים (בדרך כלל). גם הורים בעלי עמדות ליברליות, שמדברים באופן חיובי על הומוסקסואלים בחברה, עשויים לחוש מצוקה וקושי כשהם מגלים ש"זה נמצא אצלם בבית".
כאשר גם המשפחה, וגם ה"יוצא מן הארון" מוכנים לקבל את הקושי, להתגבר עליו ביחד, ללמוד להכיר זה את צרכיו ורתיעותיו של האחר, ולכבד זה את זה, עולה הסיכוי לאיחוי הסדק שנוצר עם היציאה מהארון, וקבלה אמיתית ומלאה של הבן/בת.
ההיבט החברתי
תהיה זו היתממות לומר שאין כיום דעות קדומות ואפליה של הומואים ולסביות. עם זאת, ללא ספק החברה היום פתוחה יותר לקבל יציאה מהארון, וגם החוק מגן על פני היוצאים מפני אפליה והתייחסויות שליליות אחרות.
