דיכאון הוא אחד מהפרעות מצב הרוח הנפוצות ביותר בעולם המערבי. מדובר במצב רגשי, או בהפרעה של ממש, שעשויים לשבש הן את איכות החיים והן את יכולת התפקוד של הסובלים.
סוגים של דיכאון
ישנם מספר סוגי דיכאון אשר מסווגים על פי המגדירים הפסיכיאטרים לפי עוצמת הסימפטומים שלהם.
- דיכאון מג'ורי קליני – העוצמה החזקה ביותר של דיכאון, בו רגשות הדיספוריה, העצב, חוסר האונים וחוסר התקווה הם הבולטים ביותר. תפקודו של האדם נפגע באופן חמור (עד כדי לא לצאת מהמיטה), והוא מצמצם את פעילותיו בכל תחום כמעט.
- דיכאון מתון (mild) – הסימפטומים דומים, אך עוצמתם נמוכה יותר. הפגיעה בתפקוד היומיומי מצומצמת.
- דיסתימיה – רמה קלה של דיכאון, בדרך כלל לזמן ממושך. תחושות הדיספוריה והעצבות מלוות את האדם כמעט כל הזמן, אך הן לא פוגעות לחלוטין בתפקודיו.
בנוסף, ניתן להתייחס לדיכאונות הקשורים למצבים כגון דיכאון של חורף, דיכאון קדם וסתי, דיכאון לאחר לידה, דיכאון בעקבות גירושין, דיכאון בגיל המעבר, דיכאון בגיל הזהב וכדומה.
גורמים לדיכאון
לא תמיד ניתן להסביר את הגורם לדיכאון – לעיתים הוא מנת חלקם של המבוגרים ולעיתים מתרחש אצל ילדים. במישור הפיזיולוגי, ניתן לראות שינויים בתפקוד המוח בעת דיכאון. כך למשל, ישנה ירידה משמעותית בכמות הנוירוטרנסמיטורים סרטונין ודופאמין. יחד עם זאת, לא ניתן לדעת האם שינויים אלה הם הגורם לדיכאון, או נגרמים כתוצאה מהדיכאון. כמו כן, ידוע על אלמנט תורשתי במרכיבי הדיכאון. במישור הרגשי, חוויות חיים קשות, טראומות, מחלות, נסיבות מציאותיות, דיכאון בתקופת החגים, פיטורין מהעבודה ועוד- כל אלה עשויים להוות בסיס להתפתחותו של דיכאון.
תסמינים
התסמינים של כל סוגי הדיכאון זהים (וכאמור, נבדלים זה מזה בעוצמתם והשפעתם על הפרט). ראשית, האדם מתאר חוויה סובייקטיבית של עצבות. לעיתים העצבות מלווה גם בחוסר תקווה, חוסר אונים, רגשות אשם, דימוי עצמי נמוך וכד'. המדוכאים מאופיינים במחשבות שליליות, חד משמעיות (הכול רע, הכול חסר תקווה), המתייחסות לעצמי (אני דפוק, אני כשלון), ולעתיד (אין לי שום סיכוי).
לעיתים המחשבות מתאפיינות גם בתכנים אובדניים, שעשויים גם להגיע לכלל פעולה בניסיונות אובדניים. אנשים מדוכאים מצמצמים את חייהם מאוד – הם לא נהנים עוד מדברים שבעבר היו מסיבים להם עונג, נוטשים תחביבים, ומצמצמים מגעים חברתיים עד המינימום.
במקרים קשים, הצמצום עשוי להיות עד כדי כך שלא יוצאים כלל מהבית. הדיכאון פוגע בדפוסי האכילה- פגיעה קשה בתאבון, או דווקא עלייה משמעותית בתאבון שגורמת לאכילת יתר או לבולמוסי אכילה. כמו כן, נפגעת השינה- אנשים עם דיכאון חשים עייפות רב הזמן. חלקם ישנם שעות רבות, וחלקם לא מצליחים כלל להירדם, או שנרדמים ומתעוררים לעיתים תכופות.
אבחון
אבחון דיכאון נעשה בדרך כלל על סמך התרשמות קלינית ודיווח סובייקטיבי של האדם הפונה. אנשים המתארים את הסימפטומים הנ"ל, וחשים פגיעה באיכות חייהם או ביכולתם לתפקד (הן בתחומי עבודה והן בתחומים חברתיים ואישיים), עשויים להיות מאובחנים כסובלים מדיכאון. יחד עם זאת, קיימים גם מדדים "אובייקטיביים" יותר למדידת דיכאון (השאלון של בק וכד'). בכלים אלה בדרך כלל נעשה שימוש לצורכי מחקר.
חשוב להבחין בין דיכאון לבין מצבים רגשיים אחרים שעשויים להיות דומים לו, כמו למשל תהליך תקין של אבל. בתוך תקופת אבל סבירה לא יאובחן דיכאון, למרות שהטיפול והסיוע עשויים להיות דומים. דיכאון מופיע במקרים רבים בקומורבידיות עם הפרעות אחרות, וחשוב לאבחן את כולן, ולהתאים את הטיפול למורכבות של כל אדם.
טיפול
קיים מגוון רחב של טיפולים בדיכאון, וכמובן שיש להתאים את הטיפול לפונה, למצוקתו, לרצונותיו ולרמת הדיכאון ממנה הוא סובל. ההתמודדות עם הדיכאון היא לא פשוטה ודורשת תמיכה חברתית ומשפחתית רבה והיא חיונית לשם הטיפול בהפרעה. המישור הפסיכיאטרי נעשה בעשורים האחרונים למקובל ביותר בטיפול בדיכאון. גם רופאי משפחה רושמים תרופות נוגדות דיכאון, לעיתים אפילו ללא ליווי של טיפול פסיכותרפויתי.
הדור החדש של נוגדי הדיכאון (פרוזק, ציפרמיל, ציפרלקס, פאקסט ודומיהם) מאופיין בהשפעה טובה, במיעוט תופעות לוואי ובבטיחות גבוהה במקרה של מינון יתר. יחד עם זאת, תמיד מומלץ ללוות טיפול תרופתי בעזרה נוספת, על מנת לא ליצור תלות (פסיכולוגית) בתרופות, ולהצליח לתפקד היטב גם בלעדיהן.
טיפול בדיכאון (פסיכולוגי): הטיפולים הפסיכותרפויטיים כוללים טיפולים דינאמיים ארוכי טווח, אשר מטרתם לבחון את נפשו של האדם ולמצוא בה את המקורות לדיכאון ולעבד אותם. בנוסף, טיפולים קוגניטיביים עושים עבודה על המחשבות השליליות המאפיינות את החולים בדיכאון. גם טיפולים בגישות אחרות, וטיפול ביצירה עשויים להיות מועילים ביותר בהורדת תחושות העצבות וחזרה לתפקוד.
