דיכאון הוא אחת המגפות הנפשיות של המאה העשרים ואחת. הסימפטומים של האנשים הסובלים מדיכאון דומים זה לזה (אם כי משתנים בהרכבם ובעוצמתם), וכוללים תחושה של עצבות, דיספוריה, העדר הנאה, נסיגה חברתית, פגיעה בדפוסי שינה ואכילה, מחשבות שליליות, פגיעה בדימוי העצמי, חוסר תקווה, מחשבות על מוות ואף נסיונות אובדניים.
אך למרות התסמינים הדומים, הגורמים שיכולים להוביל לדיכאון הם שונים ומגוונים. ידוע שיש איזשהו רקע גנטי או מולד להתפתחות של דיכאון, כך שישנם אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון מוגבר לדיכאון בהינתן נסיבות חיים שונות. נסיבות החיים שיכולות להוביל לדיכאון הן אין סופיות. רובן כוללות התמודדות רגשית קשה, שלילית, או בשפה מקצועית- מצב דחק. ריבוי של מצבי דחק כאלה, מעלה את הסיכוי לדיכאון.
מצבי דחק יכולים להיות קשורים למצב אישי, להגשמת מטרות, ליחסים בינאישיים, ליחסים משפחתיים ועוד. בנוסף, יכולים להיות מצבי דחק על רקע גופני. כך למשל, פעמים רבות רואים אנשים שסובלים ממחלות שונות כמו למשל סרטן, מחלות מעיים, מחלות כבד ועוד, ולמחלה מתלווה מצב דיכאוני. דיכאון בעקבות מחלה הוא מצב נפוץ יחסית, שניתן לחלק אותו לשתי קבוצות כלליות.
שני סוגים של דיכאון בעקבות מחלה
קבוצת הסובלים מדיכאון בעקבות מחלה הראשונה מאופיינת בכך שהמחלה עצמה היא הגורם הפיזיולוגי לדיכאון. כלומר, מחלה פיזית או נפשית כלשהי גורמת לשינויים תפקודיים במח, ואחד הסימפטומים שלה הוא מצב דיספורי או דיכאוני. בקבוצה זו ניתן למנות בעיקר מחלות על רקע נוירולוגי כמו אלצהיימר, סכיזופרניה, ופגיעות מוחיות כתוצאה מתאונה או מצריכת חומרים.
הקבוצה השנייה מאופיינת בכך שהדיכאון מהווה מחלה בפני עצמה. המחלה הפיזית מהווה מקור של דחק או סטרס, שגורמים בתורם להתפתחות של דיכאון. בהמשך נעסוק בדיכאון מסוג זה.
מחלות גורמות דיכאון
למעשה, כל מחלה עשויה לגרום להתמודדות שיוצרת דיכאון. אך בדרך כלל המחלות המקושרות יותר לתגובות נפשיות קיצוניות הן מחלות קשות, ממושכות, חשוכות מרפא או כרוניות.
ניתן למנות מספר מחלות שהקשר בינן לבין דיכאון נחקר ונמצא במקרים רבים. מחלת הסרטן, איידס ומחלות מין אחרות הן מחלות נפוצות ברשימה. כמו כן, גם מחלות כרוניות כמו סכרת, טרשת נפוצה ומחלות פרוגרסיביות כמו אלצהיימר ופרקינסון.
יש לציין, שתחושות ורגשות שליליים הם נפוצים בקרב אנשים חולים, בעיקר סביב אבחון המחלה. לא אצל כולם מתפתחות הרגשות הללו לכדי דיכאון של ממש. חשוב לשים לב, ולהבחין בהתנהגותו ובדיווחיו של המטופל על תחושותיו, כדי לאבחן בזמן דיכאון של ממש, ולתת לו מענה טיפולי.
מדוע מחלות גורמות לדיכאון?
התמודדות עם מחלה קשה או ממושכת דורשת מהפרט ומסביבתו להשקיע הרבה משאבים. הוא נאלץ לשנות את אורחות חייו, להתאימן לדרישות המחלה או הטיפול. הוא נאלץ לוותר על חלומות, על עבודה, על תחביבים שאינם מתאימים עוד לאילוצים ששמה המחלה. כמובן שיש להתמודד גם עם כאבים, הגבלות תפקודיות, טיפולים קשים ותופעות לוואי.
כל הגורמים הללו מהווים גורמי דחק, שעלולים לגרום למחשבות שליליות. אבל על חלומות שנגוזו, תחושת חוסר אונים, העדר תקווה, תחושות אשמה על המחלה או על השפעתה על הסביבה הקרובה, ועוד תחושות דומות, כולן מהוות בסיס פורה להתפתחות דיכאון.
כאשר מדובר במחלות קשות או חשוכות מרפא, מחייבת ההתמודדות עם המחלה גם התמודדות עם המוות הצפוי. בדרך כלל, אנשים נמנעים ממחשבות מסוג זה, והאילוץ עלול להיות קשה מנשוא.
טיפול בדיכאון
הטיפול בדיכאון חשוב לא פחות מהטיפול במחלה, על מנת לאפשר התמודדות טובה יותר עם המחלה, להעלות את סיכויי ההחלמה, וכמובן לשפר את איכות חייו של החולה. הטיפולים עשויים לכלול טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, וכן התערבות פסיכותרפוטית מתאימה.
