דיכאון הוא הפרעת מצב רוח המלווה בהרגשת עצב ויאוש יוצאי דופן. ישנן שתי צורות של דיכאון: דיכאון חד קוטבי ודיכאון דו קוטבי. בהפרעה החד קוטבית, שהיא נפוצה יותר, קיימים אירועי דיכאון בלבד ואילו בהפרעה הדו-קוטבית ישנם אירועי דיכאון ואירועי מאניה.
תסמיני הדיכאון החד קוטבי
- תסמינים רגשיים – תחושת עצב וריקנות, ייתכנו התפרצויות בכי או תחושות של כעס.
- תסמינים התנהגותיים- ירידה משמעותית ברמת הפעילות.
- תסמינים קוגניטיביים – השקפות עולם שליליות. הם חווים מחשבות שליליות אוטומטיות שמשרות את עצמן שכן המחשבות משפיעות על התפקוד, שהולך ופוחת וגם יוצרות בידוד חברתי מצד הסביבה (שכן רק מעטים מעוניינים להיחשף למחשבות שליליות שכאלה).
- תסמינים גופניים – כאבי בטן, סחרחורת, כאבי ראש, הפרעות שינה ואכילה.
תסמיני הדיכאון הדו קוטבי
- תסמינים רגשיים – הגזמה מבחינת הביטוי הרגשי.
- תסמינים מוטיבציוניים – חיפוש תמידי אחרי התרגשויות.
- תסמינים קוגניטיביים – תכנון וארגון פגום, הסחות דעת ובעיות קשב וריכוז.
- תסמינים פיזיים – רמה אנרגטית גבוהה ומעט שינה.
טיפול תרופתי בדיכאון – ההיבט החברתי
הטיפול הנפוץ ביותר כיום בדיכאון (מלבד דיכאון קל) הוא טיפול תרופתי. מדובר בנושא המעורר מחלוקת רבה ושניתן להתייחס אליו בכמה אופנים שונים. בעבר הייתה סטיגמה שהתקשרה לנטילת תרופות פסיכיאטריות.
נוטלי תרופות פסיכיאטריות נחשבו ל"משוגעים" שלא כדאי להתקרב אליהם ונחשבו מוקצים מהחברה. כך, גם אם חל שיפור במצבם, היה עליהם כתם של חריגות. קשה היה גם להסוות את הטיפול התרופתי למי שמעוניין שאחרים לא ידעו, כיוון שהעניין נרשם בתיק הרפואי של המטופל.
כיום המצב מעט שונה. סטיגמה זו עדיין קיימת במקומות מסוימים וישנם מקומות עבודה שיהססו לקלוט אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות. אולם, קיימת פתיחות גדלה והולכת לטיפולים תרופתיים באופן כללי. בין התרופות לדיכאון קיימות תרופת ציפרמיל, רסיטל, אפקסול, ציפרלקס, פרוזק, זולופט, סולפיריד ועוד.
בזמננו המטרה היא לסבול כמה שפחות וכמעט כל האמצעים כשרים. תחושת המשפחתיות שהולכת ופוחתת כמו גם השימוש באמצעים אלקטרוניים, הופכים את הבדידות ובעקבות זאת את הנטיות לדיכאון לנפוצות הרבה יותר מבעבר. כיום אנשים רבים יותר מאובחנים כסובלים מבעיה נפשית או רפואית הדורשת טיפול, וטיפולים תרופתיים נחשבים לטיפולים לגיטימיים ביותר.
אפשר להתבונן בעניין באופן קצת שונה. ניקח לדוגמא הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, מהם סובלים סטודנטים רבים. התוצאות במבחנים יכולות להשתפר לעין ערוך אם נוטלים תרופות המקילות על ההפרעה כדוגמת ריטלין ורבים עושים זאת. כאן לא מדובר על בעייה שמשבשת באופן רציני את התפקוד כמו דיכאון, אלא על יכולת לשפר הישגים וגם כאן כל האפשרויות כשרות.
כלומר, יש שני היבטים דרכם ניתן להתבונן בתופעה – הראשון הוא הפתיחות ההולכת וגוברת באוכלוסייה כלפי השונה, העובדה שה"מיוחד" ובכלל זה אנשים שסובלים מבעיות נפשיות בעוצמות משתנות, הפכו להיות יותר מקובלים בחברה שלנו. לצד זה, עדיין מדובר בחברה הישגית ולכן כל אמצעי שיכול לתרום למצב הרוח או לתפקוד, כולל טיפול תרופתי, מתקבל בברכה.
יתרון נוסף כיום הוא שניתן לפנות לרפואה הפרטית, שם נתונים אודות מרשמים הניתנים לטיפול תרופתי בהפרעות נפשיות אינם מקודדים במערכות הממוחשבות ולכן, אין כל אפשרות לדעת אם אדם לוקח תרופות או לא. כך, אדם יכול לשפר את איכות חייו, בלי שיהיו לכך השלכות כמו סטיגמות או חוסר אפשרות להתקבל למקומות מסוימים.
אילו תרופות מסייעות לטיפול בדיכאון?
לצורך טיפול בדיכאון נעשה שימוש בתרופות נוגדות דיכאון, נוגדות חרדה ותרופות אנטי-פסיכוטיות.
בדיכאון קל מצמצמים את הטיפול התרופתי למינימום ונעשה שימוש בעיקר בטיפול נפשי. בדיכאון בדרגה יחסית קשה הטיפול התרופתי שניתן הוא תרופות נוגדות דיכאון. תרופות אלה נקראות נוגדות דיכאון תלת טבעתיות בגלל המבנה הכימי שלהן, כמו למשל טופרניל.
יעילות התרופות הללו הוכחה במחקרים רבים, אולם גם מתלוות לשימוש בהן תופעות לוואי שליליות, מה שגורם למטופלים רבים להפסיק לקחת אותן זמן מה אחרי תחילת השימוש כיוון שהם לא מסוגלים להתמודד עם תופעות הלוואי. בעיה נוספת בנטילת תרופות נוגדות דיכאון תלת טבעתיות היא שבמינונים גבוהים מדובר בתרופות רעילות, כך שרצוי להיזהר מלתת אותן למטופלים בעלי נטיות אובדניות, שעלולים לקחת מינון יתר ולממש את רצונם להתאבד.
מסיבות אלה, קיימת כיום העדפה לתת כטיפול תרופתי את אחד מנוגדי הדיכאון שיש להם פחות תופעות לוואי והם מעכבים סלקטיביים של תהליך הקליטה מחדש של סרוטונין כמו ציפרמיל. בנוסף, פרוזק הוא תרופה נפוצה לא רק לדיכאון משמעותי אלא גם לדיכאון קל.
חשוב לשלב את הטיפול התרופתי בדיכאון עם טיפול נפשי (בהנחה שהדיכאון אינו דיכאון חמור). אחת השיטות הנפוצות לטיפול בדיכאון היא הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית.
