בתוך הקבוצה של הפרעות מצב רוח ניתן למצוא מספר הפרעות הקשורות לשינויים במצב הרוח. ההפרעה המוכרת ביותר היא הדיכאון, ובשמה המקצועי- דיכאון מג'ורי (Major Depression Disorder). הדיכאון המג'ורי, כשמו כן הוא: מצב בולט וקיצוני של תחושות דיכאוניות ודיספוריות, המלווה בסימפטומים נוספים.
עם זאת, ישנם אנשים רבים שמדווחים על תחושות דיכאוניות, אך אינם עומדים במלוא הקריטריונים הנדרשים על מנת לאבחן דיכאון מג'ורי. במקרים כאלה, יש לשקול שתי אבחנות אלטרנטיביות, ששתיהן למעשה מציינות רמה קלה יותר של דיכאון:
- הפרעת דיכאון בלתי מוגדרת (בשפה המקצועית- Not Otherwise Specified- NOS)- כאשר התחושות הדיכאוניות בולטות יחד עם ירידה בעניין בפעילויות שונות, וכאשר יש פגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הבינאישי של האדם, ובכל זאת הוא אינו עונה במלואם על הקריטריונים לאבחנה.
- דיסטימיה: מצב בו מצב רוח מדוכא במשך רב הזמן לתקופה ארוכה (של שנתיים לפחות), אך בשום שלב לא מגיע לרמה שניתן לאבחן אפיזודה של דיכאון מג'ורי. מצב הרוח המדוכא מלווה בלפחות שני סימפטומים נוספים: ירידה בתיאבון או תיאבון מופרז, אינסומניה (ירידה בשינה) או היפרסומניה (שינה מרובה), ירידה באנרגיה או תחושת תשישות, ערך עצמי נמוך ודימוי עצמי פגוע, יכולת ריכוז נמוכה וחוסר יכולת לקבל החלטות, ותחושת חוסר אונים.
אבחון דיכאון קל
אין להקל ראש בחשיבות האבחון והטיפול בדיכאון קל, משני טעמים עיקריים. ראשית, גם דיכאון קל גורם למצוקה ולפגיעה בתפקוד וב-well being של האדם. שנית, אנשים הסובלים מדיכאון קל נמצאים בקבוצת סיכון מוגבר ללקות בהמשך בדיכאון מג'ורי. כאשר הדיכאון הקל נמשך לאורך שנים, האדם מאבד את היכולת שלו לראות דברים חיוביים, הוא לא מתפתח לכיוונים שיגרמו לו לסיפוק. כך הוא בעצם יוצר מציאות שעשויה להוביל להתחזקות הדיכאון בהמשך.
אבחון של דיכאון נעשה באופן רשמי על ידי פסיכיאטר, אך למעשה גם אחרים יכולים להבחין בו- רופאי משפחה, קרובי משפחה וחברים. כאשר נראה שמצב רוחו של אדם יורד, תפקודו יורד, הוא ביקורתי כלפי עצמו ואינו מצליח לשמוח, וגם לא נראה מעוניין בכך, כדאי להפגישו עם איש מקצוע שיאבחן את מצבו וימליץ על טיפול הולם.
טיפול בדיכאון קל
הטיפול בדיכאון כולל שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול רגשי- פסיכותרפויטי כלשהו. בדיכאון קל, חשוב לשקול את נחיצותן של התרופות. היתרון בתרופות הוא השיפור הכמעט מיידי (תוך מספר שבועות). יחד עם זאת, ללא טיפול נלווה, האדם נעשה תלוי בתרופות, וללא התרופות מצב הרוח הדיכאוני חוזר.
לעומת זאת, לטיפול פסיכותרפויטי יש את הסיכוי להביא לשינוי מתמשך יותר. כאמור, גם דיכאון קל הוא דיכאון, וגם הוא גורם למצוקה. ולכן, ניתן בהחלט לשלב טיפול תרופתי עם שיחות כדי לקבל חבילה טיפולית מלאה.
טיפול תרופתי
אין הבדל בין התרופות בהן נעשה שימוש ברמות השונות של הדיכאון, אך בהחלט יכול להיות הבדל משמעותי במינון התרופות. התרופות הנפוצות ביותר לשימוש כיום בטיפול בדיכאון הן תרופות מהדור החדש, מקבוצה שנקראת "מעכבים סלקטיביים של קליטה מחדש של סרטונין"- SSRI.
תרופה זו מונעת מתאי המח לקלוט מחדש סרטונין, שהוא נוירוטרנסמיטור שמעביר מידע בין תאי מח, ובכך מעלות את רמתו במח. נמצא שבדיכאון רמת הסרטונין נמוכה, ולכן התרופה גורמת לשיפור במצב הרוח. השמות המוכרים מקבוצה זו הם הפרוזק, לוסטרל וציפרלקס. התרופות נלקחות במרשם רופא, והשפעתן המרבית מגיעה תוך מספר שבועות. לעיתים יש צורך בשינוי מינון או החלפת תרופה על מנת להגיע להשפעה מרבית. תופעות הלוואי של התרופות מעטות יחסית, וחולפות בדרך כלל מאליהן.
טיפול פסיכולוגי
בטיפול פסיכולוגי, נעשית עבודה מעמיקה יותר על הרגשות, התחושות והמחשבות המלוות את האדם המדוכא. גישות שונות נותנות דגש על אלמנטים שונים של הדיכאון, על הגורמים לו, ועל דרכים לעשות שינוי בדפוסי החשיבה או בהתנהגות על מנת לצמצם את תחושות הדיכאון. כאשר מדובר בדיכאון קל, קשר טוב בין המטופל למטפל הוא אבן הבסיס החשובה ביותר לטיפול מוצלח.
ראו גם:
דיכאון שמופיע לאחר פרידה מבן/בת הזוג
