הפרעת קשב וריכוז היא מצב כרוני אשר משפיע על מיליוני ילדים, ולעיתים קרובות נמשך אל הבגרות. ההפרעה כוללת שילוב של בעיות, כגון קושי לשמור על קשב, היפראקטיביות והתנהגות אימפולסיבית.
ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, עלולים אף להתמודד עם הערכה עצמית נמוכה, לחוות מערכות יחסים בעייתיות ולסבול מביצועים גרועים בבית הספר. לעיתים התסמינים מופחתים עם הגיל, אך קיימים אנשים שאף פעם אינם מתגברים על הבעיה לחלוטין. יחד עם זאת, הם עשויים ללמוד שיטות טיפוליות על מנת להתמודד היטב.
הגורמים להפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות
התנהגות המאופיינת בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות עשויה להיות קשורה להתפתחות של הפרעות התנהגותיות אחרות, הפרעות אלו קשורות במיוחד להפרעת התנגדות-מתריסה. הסיבות לקשר זה אינן ידועות.
תסמיני הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות
התסמינים עשויים להשתנות מאדם לאדם. ההפרעה עשויה שלא להתגלות עד לכניסה המאתגרת של ילד לסביבת בית הספר. אצל מבוגרים עם הפרעה זו התסמינים מתבטאים לעיתים קרובות בבעיות במצבים חברתיים, ביחסים בינאישיים ובתעסוקה.
קיימות שלוש קטגוריות שונות של תסמינים: חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות.
אדם עם הפרעת קשב וריכוז עלול להפגין חלק מהתסמינים הבאים, או את כולם:
- קשיים במתן תשומת לב לפרטים ונטייה לבצע טעויות רשלניות בבית הספר או בפעילויות אחרות. לעיתים קרובות הם מייצרים עבודה מבולגנת ורשלנית.
- דעתם מוסחת בקלות באמצעות גירויים שאינם רלוונטיים ואשר מפריעים לעיתים קרובות לביצוע משימות שוטפות, או להתנהג באופן הולם אירועים טריוויאליים.
- קשיים בסיום מטלות של לימודים או התעסקות עם משימות ניירת אשר דורשות ריכוז.
- סחבת.
- שכחת ביצוע פעילות יומיומיות.
- חוסר הקשבה לאחרים, חוסר יכולת לשמור על רצף של שיחות, והתנהגות פרועה במצבים חברתיים.
תסמיני היפראקטיביות עלולים להיות ברורים בקרב ילדים בגיל הגן, והם כמעט תמיד מתבטאים לפני גיל שבע. התסמינים כוללים:
- עצבנות והתפתלויות.
- זינוקי ריצה תכופים.
- טיפוס, ריקוד או ריצה מוגזמים כאשר המצב אינו מתאים. בקרב בני נוער תסמין זה עלול להופיע כחוסר מנוחה.
- קשיים במשחק שקט או עיסוק בפעילויות פנאי שקטות.
- תנועה מתמדת.
- דברנות יתר.
מצב של היפראקטיביות עשוי להשתנות עם הגיל והתפתחות הילד. פעוטות וילדים בגיל הגן נוטים להיות בתנועה מתמדת, קפיצה על רהיטים והתקשות בהשתתפות בפעילויות קבוצתיות הכרוכות בישיבה.
ילדים בגיל בית הספר מפגינים התנהגות דומה, אך בתדירות נמוכה יותר. הם אינם מסוגלים לשבת בשקט במשך פרקי זמן סבירים, הם מתפתלים הרבה, מקשקשים או נוטים לדברנות יתר.
בקרב מתבגרים ומבוגרים, ההיפראקטיביות עלולה להתבטא כתחושת חוסר מנוחה וקושי לעסוק בפעילויות הכרוכות בישיבה שקטה.
אבחון של הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות
המהדורה החמישית של המדריך הדיאגנוסטי וסטטיסטי של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, משמש את אנשי בריאות הנפש לסייע באבחון הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. האבחון נועד לקבוע אם הילדים סובלים מההפרעה וכיצד מושפעת בריאותם כתוצאה מכך.
ראשית בדק הרופא את התסמינים ושולל קיום הפרעות אחרות, כגון חרדה, דיכאון וסוגים מסוימים של לקויי למידה, אשר תסמיניהם דומים. על מנת לקבוע אבחנה מדויקת, על הילד להפגין את התסמינים עד גיל 12, ובאופן רצוף. בני נוער בגיל 17 ומעלה צריכים להיות מאובחנים בחמישה תסמינים בלבד על מנת לקבוע את האבחנה.
בנוסף, על המטופל להציג ראיות ברורות לכך שהתופעות מפריעות ומפחיתות את איכות חייו מבחינה חברתית, בבית הספר או בתפקודיו בעבודה.
טיפול בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות
בעוד שהטיפול אינו מרפא הפרעות קשב וריכוז, הוא עשוי לסייע להקלת התסמינים. הטיפול כרוך בדרך כלל בתרופות כמו רטלין וקונצרטה ובטיפולים התנהגותיים. תרופה נוספת היא אדרל, שפופולארית בארצות הברית ופחות מוכרת בארץ. אבחון וטיפול מוקדם עשויים להשפיע על התוצאה באופן משמעותי.