אפקסור היא תרופה פסיכיאטרית, אנטי דיכאונית, מהדור החדש של התרופות האנטי דיכאוניות, ואחת החדשות שבהן. היא לא ממש שייכת לאף משפחה, אך דומה במאפייניה לתרופות ממשפחות SSRI ו-SNRI.
השם הגנרי שלה הוא ונלהפקסין, והיא נמכרת גם תחת השמות ויפאקס, ונלפקסין ונלה ופריסטיק.
מתי משתמשים באפקסור?
אפקסור משמשת לטיפול בעיקר במצבים עמוקים של דיכאון. מסיבות שונות שיפורטו בהמשך, לא מדובר בתרופה הראשונה אותה מנסים הפסיכיאטרים.
בדרך כלל מגיעים לשימוש בה רק לאחר שהובהר שמטופל מגיב טוב בסך הכל לתרופות ממשפחת ה-SSRI ו-SNRI, אך הוא מיצה את התועלת בתרופות אחרות, הדיכאון מתמשך, ותרופות אחרות אינן נותנות את אותו אפקט.
אינדיקציה נוספת היא הפרעות חרדה, בעיקר הפרעת חרדה כללית, או כאשר החרדה מהווה חלק מתוך התמונה הדיכאונית. לא מומלץ לשתמש באפקסור כאשר התמונה הקלינית של הפרעת מצב הרוח היא דו קוטבית, וכאשר החרדה היא בעלת מאפיינים של מאניה.
אפקסור משמשת גם להקלה בסימפטומים של אנשים הסובלים בפיברומיאלגיה, תסמונת העייפות הכרונית, כאבי ראש כרונים, תסמונת המעי הרגיז, ולעיתים נדירות גם בהפרעות קשב וריכוז ובהפרעות אכילה.
איך פועלת אפקסור?
מנגנון הפעולה של אפקסור מורכב ומתוחכם. בעצם, השפעת התרופה תלוייה במינון, ויש לה מספר מעגלי פעילות. במינון נמוך (מתחת ל-150 מ"ג ביום), פועלת האפקסור על הנוירוטרנסמיטור סרטונין. כאשר מעלים מעט את המינון, התרופה משפיעה גם על הנוראדרנלין. כאשר עוברים את 300 המ"ג ביום, התרופה עשוייה להשפיע גם על דופאמין (אם כי זה לא תמיד קורה).
סרטונין, נוראדרנלין ודופאמין הם שלושת הנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) הידועים בקשר שלהם לסימפטומים של דיכאון. בכל אחת מהרמות, מונעת התרופה את פעילות מנגנון הקליטה מחדש של הנוירוטרנסמיטורים בתא ששלח אותם לסינפסה. כך הם נשארים זמן רב יותר בסינפסה, ולכן מינונם במח עולה, והם משפיעים יותר על פעילות תאי העצב.
אפקסור ניטלת בכדורים שלוש פעמים ביום, או בגרסה של השחרור המושהה- פעם ביום.
יתרונות של אפקסור בהשוואה לנוגדי דיכאון אחרים
היתרון הגדול של אפקסור הוא בכך שהיא פועלת על שלושת הנוירוטרנסמיטורים העיקריים האחראים על תמונה קלינית של דיכאון. עדיין אין דרך לדעת מראש, מה הגורם העיקרי לדיכאון אצל כל אדם. כך למשל, אם אדם נוטל תרופות ממשפחת SSRI, אשר פועלות באופן סלקטיבי רק על סרטונין, אך אצלו דווקא מרבית התמונה הדיכאונית נקבעת על ידי נוראדרנלין, הרי שהתרופה לא תעזור לו.
כאשר נוטלים תרופה שמשפיעה, במינון הנכון, על כל הנוירוטרנסמיטורים, עולה הסיכוי "לפגוע" ולמצוא את הדרך להפחית את תחושות הדיכאון והסימפטומים הנוספים.
חסרונות ותופעות לוואי
תופעות הלוואי הרגילות של אפקסור דומות לאלה של תרופות נוגדות דיכאון אחרות מקבוצת ה-SSRI. הן כוללות יובש בפה, כאבי ראש, בחילה, הזעת יתר, פגיעה בשינה, שלשולים או עצירות, השמנה ופגיעה בתפקוד המיני וביצר המיני.
רוב התופעות הללו חולפות לאחר מספר שבועות של שימוש בתרופה, ורב האנשים לא מתלוננים עליהן לאורך זמן, בעיקר ביחס להשפעה החיובית שיש לתרופה על הסימפטומים.
החסרון העיקרי של התרופה נובע מהקושי בגמילה. אפקסור נחשבת לאחת מהתרופות נוגדות הדיכאון שהכי קשה להפסיק את השימוש בהן, גם אם השפעתה על התמונה הקלינית אינה משביעת רצון.
הסיבה לכך, היא שהתרופה מפעילה מספר מנגנונים מטבוליים במקביל (על כל אחד מהנוירוטרנסמיטורים), והמנגנונים אינם נגמלים מהתרופה באותו קצב. כך נוצר מצב, שהגוף מתבלבל, השינויים בו קורים באופן מהיר וחד, והגמילה קשה מאוד. כדי להפסיק את התרופה יש להוריד את המינון טיפין-טיפין לאורך זמן רב, ולעיתים יש צורך בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון בזמן הגמילה.
ראו גם:
תרופת דוקספין
