ציפרמיל היא תרופה נוגדת דיכאון שפעולתה מתבצעת דרך עיכוב פעולתו של הנוירוטרנסמיטור סרוטונין.
פעולת הציפרמיל
ציפרמיל מכיל סוג של נוגד דיכאון שמעכב את הנוירוטרנסמיטור סרוטונין. סרוטונין כמו נוירוטרנסמיטורים אחרים פועלים כשליחים בין תאי העצב. כשסרוטונין משתחרר מתאי העצב, הוא משמש לצורך שיפור מצב הרוח. כשהוא נספג מחדש לתאי העצב, אין לו יותר השפעה על מצב הרוח.
במצב של דיכאון, יש כמות מופחתת של סרוטונין שמשוחררת מתאי העצב במוח. תרופות המעכבות סרוטונין, מונעות מסרוטונין להיספג מחדש במוח וכך שיפור המצב רוח נמשך לזמן רב יותר.
ייתכן שעל מנת שהתרופה תתחיל לפעול יידרשו 2-4 שבועות, ולכן חשוב להמשיך לקחת אותה, גם אם לא נראה שיש לה השפעה בהתחלה.
תופעות לוואי של ציפרמיל
תופעות הלוואי של ציפרמיל נגרמות עקב העלאה של ריכוז הסרוטונין בחלקים אחרים בגוף, כך שריכוז הסרוטונין משפיע על פעילות המערכות הגופניות האחרות.
תופעות הלוואי המרכזיות של ציפרמיל כוללות בעיות בתפקוד המיני, באופן ספציפי אי עוררות מינית, חוסר עניין במין ואי יכולת להגיע לאורגזמה.
תופעות לוואי נוספות הן אפתיה או רגשיות מופחתת (ייתכן שנגרמות על ידי ההפחתה של שחרור דופמין עקב ההעלאה של רמת הסרוטונין), ישנוניות, נדודי שינה, בחילות, יובש בפה, הזעת יתר, רעידות ותשישות.
בעשור האחרון דווח על עלייה משמעותית בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון. מרבית המטופלים שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון היו נשים אולם גם מספר הגברים שהחל ליטול תרופות אלה נמצא בעלייה, במיוחד גברים מבוגרים.
טיפול בתרופות נוגדות דיכאון מביא לעיתים לתוצאות יוצאות מגדר הרגיל. עם זאת, דיכאון הוא הפרעה החוזרת על עצמה, כלומר אם מפסיקים ליטול את התרופות, ההסתברות לחזרה של הדיכאון היא גבוהה ולכן חשוב להמשיך ליטול את התרופות לאורך זמן.
נטילת תרופות לפרק זמן קצר תדכא את תסמיני הדיכאון אבל לא את האירוע שעומד בבסיס תסמינים אלה. חשוב לציין שהלוקים בדיכאון קשה מגיבים לעיתים קרובות לכל טיפול ולעיתים מחלימים גם ללא כל טיפול.
ביקורות על השימוש בתרופות נוגדות דיכאון
נערכו עשרות ניסויים מבוקרים על מנת להבטיח את יעילות התרופות נוגדות הדיכאון שציפרמיל נמנה עליהן, וברובן התוצאות שהתקבלו היו משכנעות ולכן החלו מסעות פירסום נרחבים לשיווק היתרונות הרבים שיש לתרופות אלה להציע.
עם זאת שני מחקרים שנערכו לאחרונה מטילים ספק רב ביעילות של תרופות נוגדות דיכאון כטיפול יעיל בדיכאון. במחקר הראשון שהתבצע מבין השניים, רק במחצית מהניסויים שנעשו התקבלו תוצאות מובהקות, למרות שהתוצאות שפורסמו התייחסו לכך שהתוצאות היו מובהקות. הניסויים שהתקבלו בהם תוצאות לא מובהקות לא פורסמו או שתוצאותיהם עוותו כדי להציג תוצאות חיוביות.
במחקר זה נמצא שהתועלת הממוצעת של התרופות הללו היתה קטנה למרות שלפי הפירסומים התועלת היתה גדולה יותר. במחקר השני שבוצע ההבדל בין הקבוצה שקיבלה טיפול בנוגדי דיכאון לבין קבוצת הביקורת (שקיבלה פלסבו) היתה משמעותית מספיק לצורך דיווח רק במיעוט קטן מבין הנבדקים שהשתתפו במחקר.
בטיפול בדיכאון קשה לא נמצאו כל תוצאות המראות את היעילות של נוגדי דיכאון על פני הפלסבו. הנתונים הללו מציעים שנוגדי דיכאון הם פחות יעילים ממה שמוצע על ידי מגמת השיווק הנרחבת שלהם. התועלות לטווח קצר משימוש בנוגדי דיכאון הן קטנות והנזק שעשוי להיגרם לטווח הארוך מהשימוש בתרופות אלה עדיין לא נחקר מספיק.
מכאן שקיים מיתוס גדול בנוגע לשימוש בתרופות אלו למניעת דיכאון, מיתוס שהוא לאו דווקא מוצדק. חשוב לשים לב למינונים הנכונים ולתופעות הלוואי של תרופות נוגדות דיכאון לפני תחילת השימוש ולשלב את הטיפול יחד עם טיפול פסיכולוגי.
ראו גם:
תרופת דסיפרמין
תרופת פרוטריפטילין
