אנורקסיה

אנורקסיה היא הפרעת אכילה קשה, המאפיינת את חברות השפע. רוב החולות במחלה הן נערות או נשים צעירות, אם כי בשנים האחרונות עולה גם מספר הבנים הלוקים בה. אנורקסיה בדרך כלל מתחילה בתור דיאטה תמימה – נערות שמנות, שמנמנות ואפילו רזות, שמסיבה אישית, חברתית או תרבותית, מחליטות שעליהן לרדת במשקל.

בשלב מסוים, הדיאטה מאבדת שליטה. פעמים רבות זה שקורה אחרי שהבנות מתחילות לקבל מחמאות על "איך שירדת יפה". המוטיבציה לרדת עוד ועוד במשקל עולה, וכמות המזון שהחולה צורכת הולכת ויורדת.

החולות מתחילות להיות עסוקות באופן כפייתי במספר הקלוריות שהן מכניסות לפה. הן שוקלות ורושמות כל מה שאוכלות, מקפידות על מזון דיאטטי, ומתחילות לעשות ניסיונות בצומות לטווחי זמן הולכים ומתארכים. לעיתים מטהרות את גופן לאחר שאכלו יותר ממה שחושבות שצריכות על ידי הקאות, חומרים משלשלים, או עיסוק מוגזם בספורט.

ככל שהמחלה מתפתחת, הירידה במשקל הופכת לקיצונית יותר, אך למרות שהחולים מגיעים למצב של רזון קיצוני, התחושה שעדיין צריך לרדת עוד במשקל ממשיכה להיות חזקה. שום דבר בדימוי העצמי ובדימוי הגוף לא משתנה, והחולים מציבים לעצמם אתגרי משקל בלתי אפשריים (כמו להגיע ל-10 ק"ג). בדרך כלל, הפרעת האכילה הזו לא חולפת ללא התערבות חיצונית משמעותית, משום שבכל הקשור לדימוי הגוף ולצרכים תזונתיים, קיימת הפרעת חשיבה ופגיעה משמעותית בבוחן המציאות של החולים.

אנורקסיה יכולה להופיע בכל מיני שלבים בחיים כמו למשל בזמן ההריון, בייחוד אם האישה סבלה בעבר מהפרעת אכילה.

תסמינים

אנורקסיה מאובחנת כאשר החולה מגיע למשקל שנמוך ב-20% מהמשקל המינימאלי התואם לגובהו. זהו מצב של תת משקל ותת תזונה. ובכל זאת, מטרתו להמשיך ולרדת במשקל. האנורקטיות מסרבות לאכול, מסרבות לעלות במשקל, גם כשנאמר להן שהן נמצאות בסכנת חיים.

תסמינים פיזיולוגים נוספים כוללים את הפסקת המחזור החודשי אצל בנות (במחלה קשה וממושכת אובדן הפוריות עשוי להיות בלתי הפיך), הפסקת הצמיחה לגובה, צמיחת פלומת שיער על הגוף, נשירת שיער, תחושה של קור כל הזמן ויובש של העור עד כדי הופעת קשקשת.

במישור הרגשי, החולים מאופיינים בנטיות אובססיביות, בעיקר בכל מה שקשור באוכל ובמשקל, חרדה עצומה מפני אוכל ומפני האפשרות של עלייה במשקל, וכן סימפטומים של דיכאון. במישור החברתי ניתן לראות הצטמצמות משמעותית.

העיסוק באוכל ובמשקל הוא כל כך משמעותי, שלא נשאר זמן לשום דבר אחר, וההתעניינות בתחומי עיסוק אחרים, כולל התחום החברתי, יורדת מאוד. ככל שהמחלה נמשכת זמן רב יותר, כן הפגיעה הגופנית והתפקודית מחריפות. שיבוש איזון החומרים בגוף מוביל לפגיעות בלתי הפיכות. אחת התופעות הנפוצות הן בריקרדיה- פגיעה בסדירות פעילות הלב, שעשויה להסתיים גם בדום לב.

מלבד הפגיעות הללו, חשוב לדעת שאנורקסיה היא מחלה שאפשר למות ממנה. תת-התזונה והרזון הקיצוני הופכים להרעבה עד מוות, פשוטו כמשמעו.

טיפול

הטיפול באנורקסיה חייב להיות טיפול כוללני ומקיף: טיפול תרופתי פסיכיאטרי, טיפול פסיכותרפויטי, טיפול תזונתי, וטיפול משפחתי. נתמקד כאן בהתערבויות הרפואיות:

• טיפול תזונתי: המטרה הראשונית בטיפול באנורקסיה היא להשאיר את החולה בחיים. לשם כך, צריך לעיתים לדאוג לכך שתאכל באופן סביר. דיאטנית היא הסמכות לקבוע את התפריט של החולה, באופן שיספק צרכים מינימאליים, ויהווה גם גזירה שהחולה יכולה לעמוד בה. במקרה בו החולה מסרבת לאכול, צריך לעיתים להמשיך את הטיפול באשפוז מלא או חלקי (במחלקת ילדים, או במחלקה פסיכיאטרית) ולדאוג שם להזנתה. המטופלות במוסדות אלה אוכלות בהשגחה, על פי תפריט, ושומרים עליהן שלא יקיאו את מזונן לאחר מכן. כאשר הסירוב לאכילה גדול, נעשה שימוש בתחליפי מזון (אנשור), או בהאכלה בזונדה.
• טיפול תרופתי: במקרים רבים, יש מקום להתערבות פסיכיאטרית תרופתית בקרב החולות. התרופות בדרך כלל כוללות נוגדי חרדה ונוגדי דיכאון. המטרה היא להוריד את רמת האובססיביות סביב קלוריות, להוריד את החרדה מפני השמנה, ולטפל בתחושות הדיכאון והדימוי העצמי הנמוך.

במקרים מסוימים ניתנות גם תרופות אנטי- פסיכוטיות. יש לציין, שהטיפול התרופתי בדרך כלל מביא לעמדה שמאפשרת התערבויות פסיכותרפויטיות יעילות יותר, אך אין תרופה ש"מרפאת" אנורקסיה.