סינדרום ירושלים

כשמרבית האנשים חושבים על העיר ירושלים, הם רואים בעיני רוחם את העיר התנ"כית הקדושה ולא את העיר כפי שהיא במציאות של היום.

בשנים האחרונות עולה מספרם של האנשים שכאשר הם מגיעים לביקור בירושלים, סובלים מהתפרצות פסיכוטית, שהיא התסמין המרכזי של סינדרום ירושלים. כ-100 תיירים סובלים מסינדרום ירושלים בכל שנה, חלקם נזקק להפנייה לבית חולים לצורך קבלת טיפול.

זוהו שלושה סוגים של מטופלים עם סינדרום ירושלים: סינדרום ירושלים הנלווה להפרעה פסיכוטית אחרת, סינדרום ירושלים שמסתבך בגלל אידיאות וסוג מבודד, שלא מלווה בפסיכופתלוגיה קודמת.

סוג 1: סינדרום ירושלים הנלווה להפרעה פסיכוטית אחרת

סוג זה מתייחס לאנשים שכבר אובחנו בפסיכוזה לפני בואם לישראל. המטרה שלהם בהגעה לישראל הוא להשפיע בנושאי דת על אנשים אחרים, עד כדי כך שהם חווים הזיות, שמדרבנות אותם להגיע לירושלים על מנת לפעול שם.

סינדרום ירושלים מסוג 1 מחולק לארבע תתי-סוגים:

הזדהות פסיכוטית עם דמויות תנ"כיות – אנשים המסווגים לקטגוריה זו מזדהים עם דמויות מהתנ"ך או שמשוכנעים שהם בעצמם נחשבים לאחת מהדמויות הללו. האמונה שלהם בכך מגיעה לדרגות פסיכוטיות. דוגמא לכך היא תייר אמריקאי שהועבר לטיפול בבית חולים שכיוון שפיתח הזדהות עם הדמות התנ"כית שמשון. הוא רצה להגיע לירושלים כדי להזיז את האבנים המרכיבות את הכותל המערבי שלדעתו לא נמצא במקום הנכון.

הזדהות פסיכוטית עם רעיון – אנשים המסווגים לקטגוריה זו מזדהים עם רעיון באופן עוצמי (לעיתים זהו רעיון עם יסוד פוליטי ולרוב דתי) ומגיעים לירושלים כדי לפעול לקידום הרעיון. דוגמא לכך היא אדם פרוטסטנטי שרצה להרוס מקומות הקדושים לאסלאם על מנת להחליפם במקומות הקדושים ליהדות.

רעיונות קסם בנוגע לקשר שבין בריאות ומקומות קדושים – המטופלים מייחסים יכולות מרפא לעיר ירושלים ומגיעים אליה על מנת להירפא.

בעיות משפחתיות הבאות לידי ביטוי בפסיכוזה בירושלים – מטופלים אלה מביעים את ההפרעות הנפשיות שלהם במונחים של בעיות משפחתיות. יש כאן בעייתיות מסוימת שכן תחת ההשפעה של הפסיכוזה, לרוב בלתי אפשרי לזהות את המשמעות של ירושלים עבור המטופל בהקשר לפסיכוזה או למניע למסע שלו לירושלים.

סוג 2 – סינדרום ירושלים שמסתבך בגלל אידיאות

סוג 2 כולל אנשים שיש להם הפרעות נפשיות כמו הפרעות אישיות או אובססיה לגבי רעיון מסוים, ושאין להם הפרעה נפשית ברורה. המחשבות המוזרות שלהם אינן כוללות היבטים הזייתיים או פסיכוטיים.

סוג 2 של סינדרום ירושלים מתחלק לשני תתי-סוגים:

אנשים המשתייכים לקבוצה – למשל, קבוצות של נוצרים המתבצרים בירושלים כדי להעלות את גופתו המתה של ישו. קבוצות אלה כוללות בדרך כלל לא יותר מ-20 אנשים. אנשים אלה לרוב אינם מגיעים לטיפול פסיכיאטרי, שכן הם לא יוצרים בעיות או מהווים סכנה לאחרים או עוברים על החוק.

אנשים הפועלים לבדם – ככל הנראה מהווים את מרבית הסובלים מסינדרום ירושלים, שכן בקבוצות, אנשים חשופים יותר אבל פגיעים פחות. אנשים הפועלים לבדם מראים תסמינים חמורים יותר של ההפרעה.

סוג 3 – סוג מבודד, שלא מלווה בפסיכופתלוגיה קודמת

סוג זה הוא המעורר עניין רב ביותר לעומת שני הסוגים האחרים של סינדרום ירושלים ומתאר אנשים שללא היסטוריה של מחלות נפש, חווים אפיזודה פסיכוטית כאשר הם שוהים בישראל (ובמיוחד בירושלים), מתגברים על כך באופן מהיר יחסית ואחרי שעוזבים את ישראל, נהנים מחיים נורמליים שוב. רק מעט מהמקרים המדווחים של סינדרום ירושלים הם אנשים שיש להם תסמינים מסוג 3.

בסובלים מסינדרום ירושלים מסוג 3 אינם זקוקים לטיפול, שכן ההפרעה עוברת מעצמה באופן ספונטני. הדרך לפתור את בעייתם היא להרחיק אותם מירושלים ומהמקומות הקדושים המקושרים אליה.

הסברים לסינדרום ירושלים

הסבר אחד לסינדרום הוא השינוי בשיגרת החיים שמשפיעה על המצב המנטלי של האדם (השינוי הוא בסביבה לא מוכרת, חוסר פעילות, בידוד או שוני תרבותי כשמגיעים למקום החדש). בנוסף לכך, התפתחות הסינדרום נובעת מהמשמעות המיוחדת של ירושלים יהודים, למוסלמים ולנוצרים.