בכל הקשור לתחום הטיפולים הפסיכיאטריים המיועדים עבור מבוגרים, קיים קונצנזוס מסוים לפיו חלק בלתי נפרד מהטיפול הפסיכיאטרי כרוך במתן תרופות פסיכיאטריות. בין היתר מדובר על שימוש בתרופות נגד דיכאון, תרופות שמטרתן להביא להתייצבות מצב הרוח, תרופות להפחתת חרדות ועוד. עם זאת, בקרב ילדים ובני נוער השימוש בתרופות פסיכיאטריות מתבצע לרוב בזהירות רבה יותר.
למעשה, אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בתחום הפסיכיאטריה נסוב סביב הטיפול התרופתי בילדים ובני נוער הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות. סך הכול לפי ההערכות העדכניות כעשרים מיליון ילדים בכל רחבי העולם נוטלים תרופות פסיכיאטריות כשלרוב מדובר על תרופות לשימוש כרוני.
הבעייתיות במתן תרופות פסיכיאטריות לילדים ובני נוער
הבעייתיות הרבה שטמונה בטיפול בילדים ובני נוער באמצעות תרופות פסיכיאטריות קשורה לעובדה שהילדים והנערים עדיין נמצאים בתהליכי התפתחות דינמיים. בין היתר מדובר על התפתחות נפשית, התפתחות אישיותית והתפתחות פיזיולוגית כמובן. לאור זאת, השימוש בתרופות פסיכיאטריות יכול להשפיע על ההתפתחות במישורים השונים ולעצב את הילד באופן שונה מזה שהיה מתעצב לו היה נמנע מנטילת התרופות השונות.
בעיה נוספת הקשורה לטיפול בתרופות פסיכיאטריות בילדים ובני נוער היא ההטמעה של הבעיה במטופלים כבר בגיל צעיר. הביקורת החריפה ביותר בנושא זה היא שהטיפול התרופתי לא מביא לריפוי של המטופלים אלא להפך – הטיפול מביא להשרשה של הבעיה ולהפיכתה לבעיה כרונית.
כך למשל התרופה הנפוצה ביותר לשימוש בילדים הנקראת ריטלין, מביאה ברוב המקרים לכך שהילד לא יזכה לטיפול מקיף ומקצועי בהתאם להפרעה ממנה הוא סובל. הריטלין, כמו תרופות פסיכיאטריות רבות אחרות, מביאה לכך שדרגת החומרה של התסמינים המרכזיים תהיה נמוכה יותר, אך ההפרעה עדיין קיימת ולא נעלמת לשום מקום.
הגברת הסיכוי להתאבדות
במספר מחקרים שפורסמו בעשור האחרון נמצא כי ישנו קשר בין שימוש בתרופות ממשפחת ה- SSRI לבין התנהגות אלימה וביצוע ניסיונות התאבדות בילדים ובני נוער. לפי הסברה הרווחת כיום בתחום המחקר הפסיכיאטרי, הקשר בין השימוש בתרופות נגד דיכאון להתנהגות אלימה וניסיונות אובדניים נובע מהתסמינים החמורים המופיעים בעקבות הפסקה פתאומית של המשטר התרופתי או בעקבות חוסר שקט פסיכומוטורי ואקטיבציה שאינם נסבלים.
בהקשר זה, יש לציין כי מתן תרופות נגד דיכאון לילדים ובני נוער אינו מומלץ כקו הטיפול הראשוני בהפרעת דיכאון. למעשה, כיום נהוג לרשום תרופות נגד דיכאון לילדים ובני נוער רק במידה ומאובחן דיכאון מג'ורי או במידה והטיפולים המילוליים לא הצליחו להביא להפחתה במידת החומרה של התסמינים. בכל מקרה, הטיפול התרופתי לעולם לא יעמוד לבדו בכל הקשור לטיפול בדיכאון בקרב אוכלוסייה זו.
נזק מצטבר
אמנם ישנו מגוון רחב של תרופות פסיכיאטריות שנמצאו בטוחות לשימוש בילדים, אך באופן עקרוני לא ניתן לדעת מה היא ההשפעה המצטברת של השימוש בתרופות השונות. כפי שציינו, חלק לא מבוטל מהתרופות מיועדות לשימוש כרוני כשבמקרים מסוימים מדובר על תרופות שיש לקחת במשך כל החיים. לא אחת מדובר על תרופות שמטרתן למנוע התפתחות של הפרעות פסיכיאטריות חמורות מבעוד מועד ולכן נהוג להתחיל לקחת אותן באופן כרוני כבר בגילאים צעירים.
בסופו של דבר, ייתכן כי שימוש כרוני במשך עשרות שנים בתרופה מסוימת מביא לנזק מצטבר שעשוי להיות בלתי הפיך.
הנחיה חשובה
הנקודה החשובה ביותר הקשורה בטיפול בילדים ובנערים באמצעות תרופות פסיכיאטריות היא שישנה חשיבות עליונה לדאוג לכך שהטיפול יתבצע תחת מעקב צמוד של פסיכיאטר המתמחה בטיפול בילדים ובני נוער. אמנם לא מדובר בטיפול האידיאלי, אך במקרים רבים מדובר על הטיפול היעיל ביותר.
