האם טיפול תרופתי הינו המיטבי למצבים כגון הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (או בקיצור – OCD)? מהם הטיפולים התרופתיים המוצעים בשוק, ומה משמעותם הטיפולית על המטופל? ההתמודדות עם OCD אינה עניין פשוט, ופעמים רבות כרוך בקושי רב מצדו של המטופל.
בעוד הפתרונות הפסיכולוגיים הקיימים מציעים מענה איכותי, אשר לרוב מגיע לפריצת דרך משמעותית בטיפול, התהליך אינו קצר ופעמים רבות כרוך ברמה כזו או אחרת של סבל עד להקלה המשמעותית.
טיפול תרופתי ב-OCD, גם אם אינו פותר את הבעיה, יכול מאוד להקל על המטופל במהלך התהליך. במצבים חריפים יותר, אשר בהם ההפרעה אינו מאפשרת תהליך טיפולי נפשי, טיפול תרופתי יכול ממש לאפשר למטופל להתחיל בתהליך טיפולי באופן יציב יחסית.
הטיפול התרופתי ב-OCD
על מנת להקל על תסמיני ה-OCD, נעשה שימוש בעיקר בתרופות הפועלות על נוירוטרנסמיטור הסרוטונין, ועל כן תרופות אלו מכונות בשם תרופות סרוטונרגיות. הסרוטונין הינו מוליך-עצבי המשתייך לקבוצת המונואמיניים, בדומה לנוירוטרנסמיטרים כגון נוראפינפרין או דופמין. תפקידו של הסרוטונין קשור לרגשות שאנו חווים, מצבים כגון – דיכאון, תוקפנות, וכדומה.
בשוק קיימות בעיקר שתי קבוצות של תרופות המשפיעות על הסרוטונין באופן זה – טריצקלים, וכן תרופות מסוג SSRI. תרופות אלו משמשות לעיתים גם בטיפול במצבי דיכאון, ומתאימות בחלקן גם לטיפול במצבי OCD, בעיקר בשל ההשפעה על הסרוטונין, מצב הרוח, הרגש וההתנהגות.
תרופות מקבוצת הטריציקלים
כיום לא נהוג להציע טיפול מקבוצת תרופות זו ל-OCD, מאחר והן נחשבות למיושנות יותר והסיכון הכרוך בשימוש גדול יותר. כך למשל, התרופה העיקרית לטיפול במצבי הפרעה אובססיבית קומפולסיבית הינה אנאפרניל או מרוניל (קלומיפרמין*), אשר השימוש בה כולל סיכונים של הרעלה, וכן סכנת מוות בשימוש נרחב.
בשל מגבלות השימוש בטריציקלים, המינון האפשרי לשימוש הינו נמוך ביותר ואין להעלות את המינון מעבר למרשם. כאמור, מינון יתר עלול לכרוך סיכונים מהותיים למטופל, תופעות לוואי חריפות, ואף התרופה יכולה להיות קטלנית.
לעומת תרופות ממשפחת הטריציקלים, התרופות המודרניות יותר – ממשפחת ה-SSRI – נחשבות לבטוחות בהרבה.
תרופות מקבוצת ה-SSRI
היתרונות של תרופות SSRI על פני הטריציקלים הינם משמעותיים: הסיכונים הכרוכים פחותים באופן מהותי, ניתן להגדיל את המינון הרבה יותר מאשר בטריציקלים, ויעילותן מסתמנת כגבוהה יותר. אופן פעולתן של תרופות SSRI הינה על הספיגה החוזרת של הסרוטונין, כך שכמות גדולה יותר מהנוירוטרנסימטר יכולה להיקלט ולהשפיע על תחושתו והרגשתו של המטופל.
התרופות הנהוגות בשוק כוללות את הפרוזק, פרוקסיל, ציפרמיל, ציפרלקס, סרוקסט או לוסטרל. תרופות אלו נפוצות לטיפול ב-OCD, וגם למצבי דיכאון. המינון הנהוג לטיפול ב-OCD הינו גבוה יותר מאשר לטיפול בדיכאון. על כן, במקרים הכוללים OCD ודיכאון נהוג להשתמש באותה התרופה במינון המתאים למצבי OCD. המינון בטיפולים ב-OCD יכול להיות עד פי 4 גבוה יותר מאשר במצבי דיכאון או חרדה.
תרופות מקבוצת SNRI
תרופות אלו נהוגות לשימוש רק במקרים אשר בהם תרופות מסוג SSRI אינן מועילות, או מסיבות כאלו ואחרות אין להשתמש בהן על המטופל המדובר. תרופות אלו אינן סלקטיביות, בניגוד ל-SSRI אשר משפיעות כמעט באופן אקסקלוסיבי על סרוטונין. השפעתן נרחבת יותר ותרופות אלו גם הן יכולות להשפיע על הסרוטונין והנוראדרנלין.
אופן פעולתן דומה לזו של ה-SSRI, והן הרבה פחות מזיקות, עם פחות השפעת לוואי מאשר תרופות הטריציקלים.
מתי כדאי לפנות לטיפול תרופתי במקרי OCD?
תחילה חשוב להבין כי תרופות לטיפול במצבים נפשיים הן עדיין תרופות לכל דבר, עם השלכות והשפעות על הגוף ופעולתו. על מנת לקבל טיפול תרופתי, יש תחילה לפנות לפסיכיאטר מוסמך על מנת לאבחן את הצורך, ואם אכן טיפול תרופתי הינו המענה הנכון לסיטואציה הספציפית שלכם.
טיפול ב-OCD אינו זהה לטיפול בחרדות או בדיכאון, גם אם הטיפול התרופתי משתמש באותן התרופות. על מנת לקבל את הטיפול הנכון לכם, יש להיעזר בפסיכיאטר אשר מכיר היטב את ההבדל בין התופעות הנפשיות השונות, השפעת התרופות על התסמינים והמטופל במצבים אלו, וכן על הסיכונים הכרוכים בטיפולים השונים. כך למשל, טיפול בחרדה ניתן להיעשות באופן מהיר, אך הטיפול התרופתי לטווח ארוך אינו יעיל וכולל סכנת התמכרות.
בעת הפנייה לפסיכיאטר או הגורם המטפל, יש לספק את המידע המלא על ההפרעה ממנה אתם סובלים, התסמינים, תרופות אשר אתם נוטלים באופן קבוע (טבעיות או לא), וכן כל הפרעות בריאותיות אחרות או מצבים בריאותיים שיש לקחת בחשבון – היריון מתוכנן, בעיות וסתיות, דיכאון עונתי, בעיות דיאטטיות, ועוד.
