דיכאון תגובתי לעיתים נקרא גם הפרעת הסתגלות ומוגדר כדיכאון שמתרחש כתגובה לאירוע מסוים.
תיאוריות שונות ניסו לבחון את אופן ההתרחשות של דיכאון תגובתי וסקירה בעניין מובאת להלן. רוב התיאוריות בנושא של דיכאון תגובתי רואות בבסיס הדיכאון את אחד מהגורמים הבאים:
• גורם פסיכואנליטי
• גורם הקשור בשליטה
• גורם התנהגותי
הגישה הפסיכואנליטית
תיאוריות פסיכואנליטיות רואות בדיכאון תגובתי כנובע מאובדן מקורות מרכזיים של אהבה ושל ביטחון רגשי כמקורות המרכזיים לדיכאון. ככל שהתיאוריות הפסיכואנליטיות התפתחו, היה מעבר מאבדן של מקורות חיצוניים לאובדן של מקורות רגשיים פנימיים כמו ביטחון עצמי. כלומר, המרכז עבר מאובדן חיצוני לאובדן של משאבים פנימיים שיכולים להתרחש במפתיע וגם כאשר שינוי חיצוני לא נראה לעין.
לעיתים החיים נשארים כשהיו, ולכן על פניו אין שינוי במצב אולם שום דבר לא נותר אותו הדבר. אנשים מתחילים להתרחק, או להתעניין בנושאים שונים, הסביבה משתנה מסביבנו גם אם אנחנו בוחרים שלא לעשות שינוי ולכן דיכאון תגובתי יכול להיגרם גם אם לכאורה לא חל כל שינוי מבחינתנו, שינוי חיצוני.
לעיתים הוא יכול להגיע עקב שינוי חיצוני שנגרם על ידי אנשים אחרים או ללא כל שינוי חיצוני, כלומר לעיתים אנו משתנים מבחינת תהליכים נפשיים או רגשיים שעלולים ליצור דיכאון וזאת ללא כל טריגר חיצוני וגם דיכאון כזה מוגדר כדיכאון תגובתי.
פרויד רואה באובדן השלמות הרגשית העצמית המתבטאת בין היתר באובדן של ביטחון עצמי או דימוי עצמי כאובדן שיוצר ביקורת עצמית חריפה ביותר. דיכאון תגובתי נוצר עקב הפנייה של רגשות עוינים כלפי אובייקט פנימי, כלפי העצמי.
גישת השליטה
כמו הגישה הפסיכואנליטית, גם גישת השליטה מקשרת בין אובדנות לבין דיכאון תגובתי. אלא שמבחינת גישת השליטה, הדיכאון מתרחש מפני שאין קשר בין התנהגות לבין תוצאה. גישה זו תומכת ברעיון חוסר האונים הנלמד לפיו חוויות שאין לאדם שליטה עליהן, יוצרות ביצועים לקויים.
הגישה ההתנהגותית
גישה זו נבדלת באופן משמעותי מקודמותיה שכן הדגש בה הוא על הפחתה של כל פעילות שהיא כמאפיין הבולט ביותר בדיכאון. אדם שמקבל חיזוקים חיוביים מעטים על הפעולות שהוא מבצע, יבצע פחות ופחות פעולות, מה שבסופו של דבר יוביל לדיכאון.
לפי תיאורית השימור של ויסות עצמי (Self-regulatory preservation theory), דיכאון תגובתי מתרחש לאחר אובדן משמעותי אולם לא כל אדם שחווה אובדן כזה יחווה דיכאון. דיכאון יתרחש רק כאשר האובייקט שאבד היה בעל משמעות מרכזית לאותו אדם מבחינת הזהות העצמית שלו, הביטחון והדימוי העצמי שלו ורק מעט מקורות אלטרנטיביים אפשריים.
נטייה של הסובלים מדיכאון תגובתי להיות מרוכזים בעצמם.
נמצא שאנשים שסובלים מדיכאון ובפרט כאלה הסובלים מדיכאון תגובתי נוטים להיות מרוכזים בעצמם יותר מאשר אנשים שאינם בעלי נטיה לדיכאון. מדוע הנטייה להתמקדות עצמית יוצרת תסמינים של דיכאון?
מחקרים הראו שהתמקדות עצמית מעצימה מצבים רגשיים. רגש שלילי קיצוני וחוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים הם מהמאפיינים המרכזיים של דיכאון. מחקרים הראו שהתמקדות עצמית מגבירה את רמת הרגש השלילי בקרב אנשים מדוכאים. הנקודה היא הסחת דעת או פעלתנות.
כאשר אנו מאד מרוכזים בעצמנו או "נמצאים בתוך הראש של עצמנו" אנו נוטים יותר להתמקד בכישלונות שלנו, במיוחד אנשים הנוטים מלכתחילה לחוות דיכאון. היכולת להתאוורר, לקחת נשימה או פסק זמן, לחשוב על משהו אחר, לראות את החיובי ואת הצד ההומוריסטי, היא יכולת שלאנשים הנוטים לחוות דיכאון קשה לסגל לעצמם.
במחקר שנערך נמצא כי הנטייה להתמקד בעצמי יוצרת פערים גדולים בין העצמי הקיים לבין העצמי הרצוי, כך שההתמקדות העצמית גורמת לאדם להיות מודע יותר למגרעותיו.
