תסמונת דה קלרמבו

תסמונת דה קלרמבו זוהי סוג של פרנויה והזיה הנקשרת לאהבה מטורפת, מתארת מצב של אדם שמאמין כי אדם אחר, לרוב אישיות ציבורית מפורסמת, משיב לו אהבה ומקיים עימו קשרי חברות ומערכת יחסים עמוקה.

מצב זה תואר לראשונה על ידי הפסיכיאטר הצרפתי ג'ן דה קלרמבו, כשלב של תשוקה והתכחשות למציאות תוך סילופה. לטענתו, הגורם העיקרי להזיה עשוי להיות מצב של "אוטומטיזם נפשי".

בהתחלה לא יודע הקרבן על התקפי האשליה של החולה, אך עד מהרה הוא מוצא עצמו מוצף בשיחות טלפון, מכתבים, מיילים, פניות באמצעות הרשתות החבריות וחיזורים כפייתיים. סוג זה של הפרעת הזיה עלול להוביל להטרדה או התנהגות אשר עלולה להיות מאיימת ומסוכנת המצריכה התערבות משטרה.

הגורמים לתסמונת דה קלרמבו

חוקרים אינם יודעים להגדיר במדויק את הסיבות, או הנסיבות, שבגללן פורצת המחלה. אך אחת ההנחות הנפוצות הן כי המצב נובע בשל מחסור באהבה בתקופת הילדות. הנחה זו מסבירה מדוע התקפי האהבה הכפייתית מופנים כלפי אישיות בעלת מעמד ציבורי וחברתי גבוה, המסמלת בעיני החולה את הוריו.

לדעת החוקרים, התנהגות החולה מקלה עליו את ההתמודדות עם מצב בו המציאות שלו קשה מידי. הוא חש במחסור של מרכיב מהותי בחייו ומחפש מישהו מחוץ לעצמו על מנת ספק חלל זה. קיים קו דק בין מקרים מובהקים ומסוכנים של טירוף מיני, לבין אותם אנשים בודדים אשר מחפשים כל דרך לקשר עם אדם אחר.

תסמינים ודרכי ביטוי

הגיל בו פורצת המחלה הוא בדרך כלל באמצע או בסוף הבגרות, היא עלולה לתקוף נשים או גברים בעלי היסטוריה משפחתית של מחלות נפש ותחלואה נלווית, בעיקר הפרעות במצב הרוח. החולים הם בדרך כלל אנשים בודדים ומבודדים, מובטלים ונעדרי קשרים חברתיים שונים.

תסמינים נפוצים נוספים הם:

• החולים בדרך כלל אינם מודעים לטבעו הפסיכיאטרי של מצבם.
• בדרך כלל מושא האהבה העזה הוא דמות מפורסמת בטלוויזיה.
• החולה מאמין לעיתים קרובות כי מושא אשלייתו משיב לו אהבה והוא מתגאה בכך. הוא מרגיש כאילו קרבנו אינו יכול לקיים חיים מאושרים בלעדיו.
• החולה עשוי להאמין כי קרבן אשלייתו אינו יכול ליידע את הציבור אודות רגשותיו בשל סיבות שונות.
• החולה עלול להמשיך להציק בנושא ולפתח מחשבות שווא של רדיפה אחר אשליות התשוקה.
• הוא עלול אף להיות אלים נגד מי שהוא מאמין כי עומד בדרכו למימוש אהבתו ההזויה.

בשלב הסופי של המחלה, החולה עשוי לחוש כעס גדול ולפעול באגרסיביות על מנת לאלץ את קרבנו להתוודות על אהבתו. הוא מפרש את כל ההתרחשויות בהתאם לאובססיה שלו. לעיתים קרובות הוא משוכנע כי אנשים קושרים קשר נגדו על מנת למנוע את התממשות אהבתו והכרזה עליה באופן פומבי.

הקורבן לתסמונת דה קלרמבו נמצא במצב ממשי של סכנה. הסכנות הקיצוניות הצפויות לחולה עצמו הן התאבדות, כאשר הוא מתוודע לעובדה כי אינו יכול יותר להחזיק באשלייתו, ואינו מסוגל להמשיך לחיות במציאות זו.

אבחון של תסמונת דה קלרמבו

האבחון היסודי של תסמונת דה קלרמבו דורש התקיימות של לפחות חודש מפרוץ האשליה, ועליה לכלול תסמינים של סכיזופרניה, הפרעות במצב הרוח, צריכת סמים ומחלות רפואיות. הערכה פסיכיאטרית יסודית חיונית לשם אבחון תחלואה נלווית אפשרית.

לעיתים רחוקות, אם קיים חשד לבעיות נוירולוגיות, ניתן לבצע בדיקות MRI או CT.

טיפול בתסמונת דה קלרמבו

טיפול מוצלח במחלה עשוי להיות שילוב של טיפול פסיכולוגי מעמיק וטיפול תרופתי אנטי פסיכוטי. שיטות אלו הוכחו כמוצלחות, והחולים הופכים להיות פחות מסוכנים ופחות כפייתיים לגבי הטרדת הקרבן.

יחד עם זאת, בשל האמונה החזקה של החולים במציאות של מחשבות השווא שלהם, וחוסר הבנתם לגבי מצבם, הם אינם יכולים לקבל טיפול, ונמנעים מקבלת סיוע פסיכיאטרי או פסיכולוגי לחקר מצבם.

ראו גם:
שקרן פתולוגי
סינדרום ירושלים