פחד גבהים (הידוע גם בשם אקרופוביה) הוא פחד קיצוני ממקומות גבוהים והוא נחשב לאחת מבין הפוביות הספציפיות שמתארות פחד מעצמים או ממצבים. תסמיני התופעה כוללים תגובת חרדה מיידית שבאה כהתקפת פאניקה וגורמת להימנעות מהמצב שיצר אצלו את התגובה המצוינת. לכן, ההימנעות תהיה ממעליות, מטוסים והימצאות בקומות גבוהות של בניינים.
מי סובל מפחד גבהים?
כ-2%-5% מהאוכלוסייה סובלים מפחד גבהים והיא נפוצה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. התופעה מתחילה בשלב מוקדם בחיים ולרוב מקושרת לאירוע שלילי שהתרחש במצב של הימצאות בגובה. ניתן גם לרכוש את ההפרעה באופן עקיף, על ידי מידע מאדם אחר שחווה חוויה לא נעימה, או אפילו דרך צפייה בתוכנית בטלוויזיה המתארת מצבים לא נעימים שכאלה.
טיפול בפחד גבהים
חינוך לגבי התופעה
הסבר מפורט מהו פחד גבהים. אם לאנשים אין מידע, הם לא יכולים להתחיל לטפל בבעיה. ייתכן שאפילו לא יחשבו שיש להם בעיה ורק כאשר מפרטים את התסמינים ואת המידע הקשור לתופעה, הם יבינו שיש להם בעיה ויתחילו לחשוב על דרכים להתמודד עמה.
פיתוח של הרגלי נשימה נכונים
המטרה בשיטה זו היא לשנות את קצב הנשימה באמצעות הקניה של הרגלי נשימה איטית. התוצר של קוצר נשימה שבא לידי ביטוי כנחשפים למקומות גבוהים הוא התעצמות התסמינים שמגבירים את תחושת החרדה. נשימה איטית מביאה לרגיעה וכך להתמודדות יותר טובה עם חווית הפחד.
טיפול קוגניטיבי
חלק חשוב מהדרך בה אנו מגיבים לאירועים קשור בדרך בה אנחנו מפרשים אותם. המחשבות שלנו ישפיעו על הדרך שבה אנו מפרשים את המצבים אליהם אנו נכנסים. למעשה "הכל בראש". חוויות שליליות קודמות עלולות להשפיע לרעה על מצב דומה אליו אנו נכנסים ונטייה לחרדה או ללחץ כתגובה למצבים, עלולה להחמיר אותם, אפילו אם מדובר במצבים נייטרלים.
המטרה בטיפול קוגניטיבי היא לעשות ניסויים בתגובות ובגוף שלנו כפי שמבצעים חוקרים במעבדה. הניסיון הוא לבחון אילו תגובות עובדות בכל מצב ולבצע תרגילים מחשבתיים על התגובות הטובות לכל סיטואציה – אילו רגשות הן עלולות לעורר וכיצד ניתן לשפרן. ניתן להשתמש גם בדמיון מודרך לצורך העלאת היבטים חיוביים של המצבים המפחידים ולשנות את קו המחשבה בעניין.
חשיפה מבוקרת
חשיפה כוללת התמודדות ישירה עם המצבים שמעוררים פחד באופן הדרגתי ומבוקר. חשוב לציין לפני תחילת החשיפה את חשיבות ההימצאות במצב המפחיד עד שהחרדה המתלווה אליו פוחתת. ניתן לבצע את הליך החשיפה אל מול מחשב במקום במצב אמיתי, כך שלמרות שהמטופל ניצב מול צג של מחשב, הוא מרגיש כאילו הוא נמצא ממש במצב המפחיד האמיתי.
מחשב מדמה את הסיטואציה המפחידה בצורה מושלמת, אין כאן סיכונים וניתן לקודד ולדרג את התוצאות המתקבלות מהניסוי הממוחשב. החשיפה באמצעות מחשב יכולה להתבצע בחדרו של המטפל, מה שמהווה עבור המטופל סביבה מוכרת ובטוחה ומאפשרת השגת תוצאות טובות יותר כמו גם נוחות רבה הן למטפל והן למטופל. קל יותר לבצע ניסוי חוזר בסביבה כזאת בהשוואה לסביבת "שטח" לא מוכרת שדורשת תלות גם בגורמים חיצוניים (ביניהם זמינות השטח או תנאי מזג אויר).
יתרון נוסף שבחשיפה באמצעות מחשב היא היכולת לדמות מצב שאיננו אפשרי בכלל במציאות, וזאת בניגוד לתנאי שטח לא ממחושבים בהם אין אפשרות ליצור מצב שהוא כלל לא אפשרי במציאות. באמצעות מחשב ניתן למשל לקפוץ מבניינים גבוהים או מצוקים דמיוניים, תנאים אותם לא ניתן לדמות במציאות.
דוגמא לחשיפה מבוקרת היא טיפוס (פיסית או עלייה במעלית) על בניין בן 30 קומות, כאשר בכל קומה ניתן לרדת והמטופל מבקר במרפסת שבאותה קומה.
