באופן כללי, כאשר מדברים על מחלות שונות, בדרך כלל לא מתחילים את הדיון בהתייחסות לתפקוד מיני. תפקוד מיני נחשב הרבה פעמים כ"אקסטרה"- קודם תהיה בריא, אחר כך נחשוב על יחסי מין.
אבל בפועל, התפקוד המיני הוא נושא חשוב לדיון משני טעמים. ראשית, ישנן מחלות שמתבטאות (גם) בפגיעה בתפקוד המיני, והאלמנט הזה עשוי לגרום למצוקה רבה בקרב החולים וקרוביהם. שנית, תפקוד מיני תקין הוא אחד האלמנטים המשמעותיים בבחינת בריאות ויכולת הסתגלות של כל אדם. זהו חלק אינטגרלי מחייו של אדם בוגר, ולא ניתן להקל ראש בפגיעה בחלק זה.
כאשר מדובר במחלות פסיכיאטריות, התפקוד המיני הופך להיות אלמנט חשוב גם מבחינה קלינית, גם מבחינה טיפולית וגם מבחינה אבחנתית.
הקשר בין תפקוד מיני לבין מחלות פסיכיאטריות יכול להיווצר מתוך שלושה מקורות: פגיעה בתפקוד המיני כסימפטום, פגיעה בתפקוד המיני כגורם, ופגיעה בתפקוד המיני כתגובה לטיפול. להלן נסקור את שלושת המקורות הללו.
פגיעה בתפקוד המיני כסימפטום להפרעה נפשית
כאמור, תפקוד מיני תקין מהווה אינדיקציה כלשהי לרמת ההסתגלות והבריאות הנפשית של הפרט. כמעט כל ההפרעות הנפשיות מאובחנות כאשר האדם יכול לדווח על פגיעה בהסתגלות שלו, או על מצוקה שהוא חש באופן סובייקטיבי. במובן זה, דיווח על פגיעה בתפקוד המיני יכול להיחשב (דיאגנוסטית) כמעיד על הפרעה.
הפרעות שונות יכולות לפגיעה בתפקוד המיני להתבטא בדרכים שונות. כך למשל, אדם הסובל מדיכאון בדרך כלל ידווח על חוסר מוטיבציה, חשק ועוררות מינית. בפועל- הוא מסוגל לקיים יחסי מין, אך הפגיעה בעניין ובהנאה מהאקט היא משמעותית.
אנשים מאנים, או אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, עלולים להתייחס למיניות באופן מתירני מידי, להיכנס לסיטואציות מיניות לא מוגנות, לא מווסתות, רבות משתתפים או עם הרבה פרטנרים מתחלפים. גם כאן התפקוד תקין, אך הויסות לא.
הפרעות אחרות, שנויות יותר במחלוקת, מתבטאות בפגיעה פיזית בתפקוד- כך למשל וגיניסמוס (הצרות של פתח הנרתיק שלא מאפשר חדירה) הוא בעל מאפיינים פסיכולוגיים. הפרעות חרדה שונות יכולות לגרום לפגיעה בביצועים, או ביצירת קשר המאפשר מגע מיני.
פגיעה בתפקוד המיני כגורם להפרעה נפשית
בדרך כלל לא נהוג לדבר על גורם יחיד כסיבה לפריצתה של הפרעה נפשית כזו או אחרת. יחד עם זאת, פעמים רבות ניתן לזהות טריגר במציאות, שיחד עם גורמים סביבתיים, אישיותיים וגנטיים, הוביל להופעתה של הפרעה נפשית.
התפקוד המיני הוא אלמנט כל כך משמעותי בחיינו, שפגיעה פיזית בו עלולה בהחלט להוות טריגר להופעתה של הפרעה נפשית. אדם שמאבד מסיבה זו או אחרת את יכולתו לתפקד במיטה עלול לחוש תחושות של פגיעה בדימוי ובערך העצמי, חוסר בטחון ואפילו דיכאון.
פגיעה בתפקוד המיני כתגובה לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות
אין זה סוד, כי ישנן תרופות רבות שחלק מתופעות הלוואי שלהן קשורות לתפקוד המיני. בקרב התרופות הפסיכיאטריות, ישנו מגוון רחב של תרופות כאלה. בולטות במיוחד התרופות ממשפחת מייצבי מצב הרוח (הניתנות לאנשים הסובלים ממצבים מאניים). כך גם חלק מנוגדי הדיכאון והחרדה.
הטיפול התרופתי אומנם מועיל ברבים מהמקרים לטיפול בסימפטומים הנפשיים, אך הוא עשוי לגרום לירידה בחשק המיני, ואפילו לקשיים טכניים בביצוע (אימפוטנטיות, שפיכה מהירה, חוסר יכולת להגיע לשפיכה או לאורגזמה, יובש קיצוני בנרתיק ועוד).
יש לציין, שברב המקרים גם תופעות לוואי הקשורות לתפקוד מיני חולפות מעצמן במשך הזמן. כאשר זה לא קורה, יש מקום לבדוק אפשרויות טיפוליות אחרות (באמצעות תרופות אחרות). בכל מקרה, חשוב לשקול את התועלת של התרופה לעומת המחיר שיש לשלם, ולהחליט כיצד להמשיך להתנהל.