הפרעת אישיות גבולית

הפרעת אישיות גבולית היא אחת מהפרעות האישיות הקשות, הסוערות והמעניינות ביותר המוכרות בפסיכיאטריה. בשונה ממחלות נפש (כמו דיכאון או הפרעת חרדה), הפרעות אישיות הן דפוס שמאפיין את האדם, כמו תכונות אופי.

דפוס זה שונה באופן מובהק ממה שמקובל בדרך כלל בחברתו או בתרבותו של האדם, והוא מתבטא לפחות בשני תחומים: בחשיבה (איך שתופסים את עצמנו, את הסביבה, את האירועים שקורים בסביבה), ברגש (מבחינת עוצמה, תנועתיות ותגובות הולמות), בתפקוד הבינאישי ובשליטה בדחפים.

מה שהופך את התכונות הללו להפרעת אישיות הוא חוסר הגמישות שלהן, התבטאותן האחידה במגוון רחב של סיטואציות שונות. כמו כן, הדפוס הזה גורם למצוקה או לקושי ופגיעה בתפקודים חברתיים, תעסוקתיים וכד'.

הפרעת אישיות גבולית (יש לשים לב שמה שגבולי הוא האישיות, ולא ההפרעה. במקור, ההפרעה נקראה כך כי נחשבה על כניצבת על קו הגבול שבין הפרעות נוירוטיות כמו דיכאון וחרדה, להפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה), מאופיינת בחוסר יציבות וסערה בעיקר סביב עניינים של יחסים בין- אישיים ודימוי עצמי. זוהי הפרעה סוערת, שמאפייניה מתגלים בדרך כלל כבר בתחילת גיל ההתבגרות.

סימפטומים ואבחון

כאמור, בורדרליניים מתאפיינים בסערות סביב יחסים. הסערה יכולה להתבטא במספר אופנים, כאשר על מנת לאבחן הפרעת אישיות גבולית יש להבחין בלפחות חמישה מבין המאפיינים הבאים:

• ניסיון בלתי פוסק להמנע מפרידה, בין אם היא ממשית, ובין אם היא דמיונית. פרידה גורמת לסובלים מהפרעת אישיות לתחושה שהם רעים, פוגעת בדימוי העצמי שלהם ומעוררת חרדה וכעס. גם כאשר האדם רק חושב או מרגיש שהולך להיות שינוי בתוכניות הבינאישיות, הוא עשוי להגיב באופן קיצוני. לעיתים הם נפרדים או מנתקים את הקשר בעצמם, כאילו מקדימים תרופה למכה לפני ש"נוטשים" אותם.
• יחסים בינאישיים סוערים ואינטנסיביים שמאופיינים במעברים חדים בין אידאליזציה לדה-וליואציה. בדרך כלל בתחילת קשר מתלהבים ונחשפים מאוד, אך במהרה מתחילים להרגיש שלאחר לא מספיק אכפת מהם. הם יכולים להיות אמפתיים בתוך הקשר, אך מצפים לכמויות אינסופיות של אמפתיה בחזרה.
• הפרעה בזהות שמאופיינת בחוסר יציבות בדימוי העצמי או בתחושת העצמי. זה מתבטא בשינויים תכופים ודרמטיים בערך העצמי, באופן בו מתארים את עצמם, בסוג האנשים איתם מנסים להיות בקשר, ואפילו בזהות המינית.
• אימפולסיביות, שעשויה להוביל לסכנה. האימפולסיביות יכולה להתבטא בהתמכרויות שונות, באכילה כפייתית, במתירנות מינית קיצונית ובהתנהגויות של פגיעה עצמית. הפגיעה העצמית (הרבה פעמים בחיתוך הגוף, נטילת כדורים, הרעבה ועוד) מוסברת בדרך כלל כהענשה עצמית, או כניסיון להעביר תחושות של כאב או ריקנות פנימיים למקום חיצוני.
• חוסר יציבות רגשית: בדרך כלל מצב הרוח הבסיסי הוא דיכאוני, אך הוא מלווה גם באפיזודות של כעס, פאניקה, יאוש ומעט מאוד רגשות חיוביים ותחושת סיפוק. הביטוי הרגשי בדרך כלל קיצוני ביותר.

טיפול בהפרעת אישיות גבולית

חלק מהסובלים מהפרעת אישיות גבולית מגיעים בשלב זה או אחר לאשפוזים בבתי חולים או במחלקות פסיכיאטריות. בדרך כלל הטריגר לאישפוז הוא פגיעה עצמית חמורה, כאשר התחושה היא שאי אפשר יותר להתמודד עם הסערות הרגשיות הקיצוניות והפגיעות העצמיות מחוץ למסגרת שומרת ומשגיחה.

בין אם הטיפול ניתן במסגרת אישפוזית או במסגרת הקהילה, הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי הוא תמיד רק חלק מהסל הטיפולי המוצע לסובלים מהפרעות אישיות. הסיבה לכך היא שבניגוד למחלות נפש אחרות, הפרעות האישיות טמועות עמוק באופיו של האדם, ועל מנת להגיע לשינוי כלשהו צריכה להיות עבודה עמוקה וממושכת.

הטיפול התרופתי בהפרעת אישיות גבולית כולל תרופות המייצבות מצב רוח ומתייחסות לסימפטומים ספציפיים המאפיינים כל אדם. כך למשל, ניתן לסייע בטיפול באמצעות תרופות נוגדות דיכאון או תרופות נגד חרדה. הטיפול הפסיכותרפויטי שצובר תאוצה בשנים האחרונות בהפרעת אישיות גבולית הוא הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT), המשלב טיפול פרטני המתייחס (בעיקר) לכאן ועכשיו ולדרכי התמודדות בהווה, קבוצת הקניית כישורי התמודדות ומעקב פסיכיאטרי צמוד.

קראו עוד: הפרעת אישיות כפייתית טורדנית