אחד המושגים המורכבים, החמקמקים והבעייתיים יותר לאפיון הינו אי-שפיות זמנית. הסיבה לכך נעוצה בשתי בעיות, הראשונה הינה ההגדרה של "אי-שפיות", והשנייה קשורה בחמקמקות הסיטואציה בשל היותה זמנית.
כאשר מופיעה תופעה לזמן מוגדר וחולפת, לעיתים גם ללא תובנה או הבנה של המטופל עצמו באשר למה שהתרחש, מורכב מאוד לגשת לנושא. וכאשר המושג "שפיות" בפני עצמו פתוח לפרשנות שונה, נשאלת השאלה – מה הופך אדם לחסר שפיות.
מהי אי-שפיות
תחילה יש להבין כי המושג "שפיות" כלל אינו מתייחס לעולם הטיפול או הפסיכולוגיה, והוא למעשה מונח משפטי אשר קשור לאחריותו האישית של אדם על מעשיו והתנהגותו. במצב של אי-שפיות על פי החוק, מאבד האדם את יכולתו להבחין בין דמיון ומציאות, את יכולתו לשלוט על מעשיו והתנהגותו, והוא אינו מסוגל להפעיל שיקול דעת סביר בכדי לשאת באחריות מעשיו והתנהגותו.
כאשר נוקטים בטענת אי-שפיות זמנית במשפט, הכוונה היא שבאופן זמני ולא בהכרח ברור המואשם איבד את שפיותו. בסיטואציה זו, כל מעשיו והתנהגותו לא היו באחריותו ולא היה ביכולתו לשלוט בעצמו, ועל כן לא היה יכול לשאת באחריות המשפטית הכרוכה במשפט תקין. כאשר בית המשפט מקבל טענה זו, פטור אותו אדם ממשפט אך לרוב הוא יחויב באשפוז וטיפול לתקופה מסוימת במקום.
הבסיס הנפשי לטענת אי-שפיות זמנית
לא ניתן להכריז על אי-שפיות זמנית כך סתם, ללא רקע נפשי לטענה זו. על מנת לטעון לאי-שפיות זמנית, לרוב יש להתייחס להפרעה או מחלה נפשית אשר ממנה סובל האדם, או לרקע חריג ביותר ואף טראומטי ובלתי נסבל אשר שימש כטריגר להפרעה נפשית והתפרצות זו.
מאחר ומדובר בתופעה זמנית, הקושי להוכיח כי אכן ישנו רקע נפשי סביר להתפרצות אי-שפיות זמנית זו הינו דבר בעייתי ביותר. על כן, בית המשפט ירצה להיעזר בעדויות וחוות דעת של מומחים מרפואת הנפש, על מנת לבסס באופן אמין ומעבר לכל ספק כי אכן מדובר בתופעה נפשית. אך גם אז יהיה זה מורכב מאוד להוכיח, מאחר וכיצד ניתן לזהות או לאבחן מחלה או הפרעה נפשית אשר אינה בהכרח נותנת אותותיה או סימפטומים המאפשרים זיהוי? זוהי חלק מהמורכבות העצומה הקשורה בטענת אי-השפיות הזמנית.
מקרי אי-שפיות זמנית בקליניקה
אומנם ישנה הגדרה משפטית למונח אי-שפיות זמנית, אך אין זה אומר כי מושג זה אינו שגור גם בשפת היום-יום. לעיתים, יכול אדם להגיע לטיפול בעקבות סיטואציה שהוא מתאר כאובדן שפיות זמנית, בה הוא אינו זוכר, או זוכר אך חש כמחוץ לתמונה, ללא יכולת שליטה בהתנהגותו, דבריו או מעשיו. במצב זה, אותו אדם אומנם לא עשה מעשה פלילי, אך הוא כן פעל באלימות או באופן אשר הפחיד, הטריד, זעזע אותו עד עמקי נשמתו.
אפשר לעיתים גם לזהות מטופלים אשר מדברים על אובדן-שפיות בהקשרים של מצבי חוסר אונים קיצוניים, אובדן עצמי רגעי, עיוותי מציאות המלווים בתודעה כי זה לא הגיוני, בלאק-אאוטס, וכדומה. וכן, ישנם גם מטופלים אשר מגיעים לטיפול בעקבות עבירות פליליות אשר הסתיימו בהגדרת המקרה כאי-שפיות זמנית.
בכל אחד מן המקרים הללו, העבודה הטיפולית הינה מורכבת ביותר מאחר והיא נוגעת לא רק בבעיה קריטית אשר התרחשה במצב שבו המטופל איבד את שפיותו, אלא גם בשל המורכבות לזהות או להבין מה הוביל לאובדן שפיות זו. במיוחד בצל התובנה כי מדובר במצב זמני, ולא מתמשך, אשר הופך את האבחון והטיפול למורכב הרבה יותר –
- האם ישנה מחלה נפשית ברורה ברקע
- מה הטריגר להתפרצות אובדן השפיות
- בעקבות מה הייתה החזרה לשפיות
- מהו ההקשר הנפשי של אובדן שפיות זה, מה מקורו
- מהם הסימפטומים הקשורים למקרה
שאלות אלו ועוד רבות אחרות יכולות להיות בערפל למשך זמן רב, ומחייבות שיתוף פעולה וחקירה נפשית עמוקה על מנת להבין את הסיטואציה הנפשית וסיבותיה. מקרים של אי-שפיות זמנית הינם תמיד מורכבים במיוחד, ועל מנת לגשת אל העבודה הטיפולית באופן מדויק ראוי להיעזר באיש מקצוע כגון פסיכולוג או פסיכואנליטיקאי. במקרים חמורים, יש להיעזר גם בגורם פסיכיאטרי, אשר יוכל לשקול יחד אתכם את הצורך במתן טיפול תרופתי.
