אנפרניל היא תרופה פסיכיאטרית אנטי – דיכאונית מהדור הישן, השייכת למשפחת הטריציקליים (TCA). השם הגנרי של התרופה הוא קלומיפרמין, והיא נמכרת גם תחת השמות דוקספין, אימיפראמי ואמיטריפטילין.
מתי משתמשים באנפרניל?
אנפרניל היא תרופה שהומצאה לטיפול בדיכאון, והיא אכן יעילה גם בהתוויה זו, אך השימוש הנפוץ ביותר בה הוא לטיפול דווקא בהפרעות חרדה, ובאופן ספציפי להפרעה אובססיבית- קומפולסיבית (OCD).
לטיפול בהפרעות מצב רוח כמו דיכאון, אנפרניל משמשת רק לאחר שנעשה ניסיון לטיפול בכמה וכמה תרופות ממשפחות אחרות, א-טיפיקליות (הדור החדש- SSRI או SNRI), ושגם תרופות טריציקליות אחרות לא נתנו השפעה טובה מספיק.
כאשר אדם סובל מדיכאון המלווה במחשבות אובדניות לא נעשה שימוש כלל באנפרניל. לעומת זאת, בטיפול ב-OCD, השימוש באנפרניל דווקא נפוץ בשלבים מוקדמים יותר של ההתערבות הפסיכיאטרית.
אנפרניל זו גם התרופה שיש לגביה את מספר המחקרים הגדול ביותר (גם משום שהיא התרופה הוותיקה ביותר), שמראים את יעילותה הגדולה בטיפול בהפרעה אובססיבית- קומפולסיבית.
איך פועלת אנפרניל?
אנפרניל היא תרופה ממשפחת הטריציקליים. משפחה זו, כמו כל התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה, פועלת על נוירוטרנסמיטורים במח, שריכוז נמוך שלהם נמצא קשור להופעת סימפטומים דיכאוניים או חרדתיים.
כאשר משוחרר נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) מסוים מתא עצב אחד למשנהו (בתהליך שנקרא "פולסים חשמליים"), הנוירוטרנסמיטור נמצא במרווח שבין שני התאים (הסינפסה), ומשם, באמצעות מולקולות של טרנספורמטורים, נספג בתא המטרה.
טריציקליים, ובהם גם אנפרניל, מעכבים את פעילותם של הטרנספורמטורים, כך שהמוליכים העצביים לא נקלטים במהרה ונספגים בתא. הריכוז שלהם בסינפסות עולה, והשפעתם על התאים והמח עולה. לא יודעים בדיוק להסביר למה, אך לעליית הריכוז הזו יש השפעה טובה על סימפטומים דיכאוניים וסימפטומים חרדתיים.
אנפרניל, באופן ספציפי עובדת בעיקר על הנוירוטרנסמיטור סרטונין. השפעתה פחותה גם על נוירוטרנסמיטורים נוספים משמעותיים כמו נוראדרנלין ונראפינפרין. מכיוון שהתרופה משפיעה על חומרים נוספים במח, נוצרות גם תופעות לוואי לא רצויות.
השימוש בתרופה נעשה באופן הדרגתי, עד למינון של כ-250 מ"ג. התרופה אינה משפיעה במלואה באופן מיידי, ויש להתמיד בנטילתה למשך 3-6 שבועות לפחות, לפני שניתן לקבוע האם היא מועילה או לא. גם תופעות הלוואי מתמתנות ומתאזנות בתקופה זו.
תופעות לוואי
תרופות ממשפחת הטריציקליים ידועות בכך שהן גורמות לריבוי של תופעות לוואי, ולעיתים השימוש בהן אינו אפשרי או אינו רצוי, בגלל שהסבל מתופעות הלוואי עולה על התועלת שבנטילת התרופה.
תופעות הלוואי האופייניות לאנפרניל הן עצירות, סחרחורת, ירידה בלחץ דם, טשטוש ראייה, עייפות ותחושת נמנום, ויובש בפה. התופעות המפחידות יותר כוללות גם פגיעה בזכרון, תחושה של בלבול ודיס-אוריינטציה, חלומות "אמיתיים" ומפחידים, פגיעה בשיווי המשקל ונטייה גבוהה יותר להתנהגות תוקפנית.
במקרים נדירים יותר, עלולה התרופה לגרום לדיכוי של פעילות מח העצם, לתגובות פרדוכסליות של התגברות הסימפטומים הדיכאוניים או החרדתיים, ולהחמרה של סימפטומים פסיכוטיים (אם היו כאלה מלכתחילה).
אנפרניל אסורה בשימוש בקרב חולים עם מחשבות אובדניות (בגלל הסכנה להתחזקות סימפטומים פסיכוטיים, שעלולה להתבטא בהתחזקות כוונות אובדניות), חולי לב, חולי גלאוקומה והסובלים ממחלות כליות וכבד.
חשוב לציין, שלא כל החולים המשתמשים בתרופה סובלים מכל תופעות הלוואי, וישנם גם מטופלים שלא חשים בתופעות הלוואי כלל, או שתופעות הלוואי אצלם חולפות בתוך מספר שבועות מתחילת הטיפול.
כאשר תופעות הלוואי הן קשות, בדרך כלל אי אפשר להמשיך את הטיפול בתרופה, גם אם היא נמצאת יעילה לטיפול בסימפטומים. אך בקרב ברי המזל שתופעות הלוואי אינן משפיעות עליהם בעוצמה, התרופה עשויה להיות יעילה, ותוצאת המשוואה של תועלת לעומת עלות יוצאת חיובית.
