תרופות טריציקליות, הנקראות גם נוגדי דיכאון טריציקליים, הן תרופות נגד דיכאון ששיווקן החל בשנות החמישים של המאה הקודמת. התרופות השונות במשפחה זו נקראות לעתים גם בשם תרופות נגד דיכאון מהסוג הישן וזאת כיוון שלאחר שבאו לעולם תרופות נגד דיכאון ממשפחת ה- SSRI, כמות המרשמים של התרופות הטריציקליות פחתה באופן דרסטי.
מתי משתמשים בתרופות טריציקליות?
להלן האינדיקציות המרכזיות למתן תרופות טריציקליות:
- הפרעת דיכאון מג'ורי – האינדיקציה העיקרית למתן תרופות טריציקליות היא הפרעת דיכאון מג'ורי. עם זאת, במידה והדיכאון מופיע כחלק מהפרעה דו קוטבית, הרי שעדיף לבחור בנוגדי דיכאון ממשפחה אחרת של תרופות וזאת כיוון שתרופות טריציקליות עלולות לגרום להתפתחות מצב מאני.
- הפרעת אימה עם אגורפוביה – מאחר ובימים הראשונים של השימוש התרופות הטריציקליות עלולות להגביר את מפלס החרדה, הרי שמומלץ מאוד להתחיל את הטיפול עם מינון נמוך מאוד. בנוסף ניתן להתחיל את הטיפול במקביל לטיפול עם בנזודיאזפינים שמטרתם להרגיע את החרדה ועם המשך הטיפול להפסיק את נטילתם.
- הפרעה טורדנית כפייתית – ישנה רק תרופה אחת ממשפחת התרופות הטריציקליות המתאימה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית. תרופה זו נקראת קלומיפרמין ובדרך כלל את השיפור במידת החומרה של התסמינים ניתן יהיה לראות לאחר שבועיים עד ארבעה שבועות של טיפול בלבד. עם זאת, לצורך השגת תוצאות אופטימאליות, בדרך כלל יהיה צורך להמתין כארבעה עד חמישה חודשים.
- הפרעת חרדה כוללנית מסוג GAD – התרופות ממשפחת התרופות הטריציקליות המתאימות לטיפול בהפרעת חרדה כוללנית הן דוקספין ואימפרמין.
- כאב – השימוש הנרחב ביותר כיום בתרופות הטריציקליות מיועד לצורך הפגת כאבים. הכוונה היא בעיקר לטיפול בכאבים נוירופתיים כרוניים ולטיפול מונע במיגרנות. התרופה העיקרית שנעשה בה שימוש לצרכים אלו היא אמיטריפטילין. כאשר ההתוויה מניעת כאב או טיפול בכאב, המינונים שיקבל המטופל יהיו נמוכים יותר מהמינונים הניתנים למטופל הנוטל את התרופה לצורך טיפול בדיכאון.
- הפרעות נוספות – התרופות במשפחה זו משמשות גם כן לטיפול באנאורזיס, כיבי קיבה, נרקולפסיה, תסמונת פוסט טראומטית ועוד.
מה הן תופעות הלוואי של התרופות הטריציקליות?
תופעות הלוואי של השימוש בתרופות הטריציקליות הן רבות ומגוונות, כשלמעשה נטילת יתר של התרופות במשפחה זו עלולה להיות קטלנית. להלן תופעות הלוואי המרכזיות:
- תופעות לוואי פסיכיאטריות – מאניה בחולים שסובלים מדיכאון על רקע הפרעה דו קוטבית, החרפה פסיכוטית, בלבול ודליריום (בעיקר במטופלים שסובלים מדמנציה).
- תופעות לוואי לבביות – ירידה במקטע ST, הארכת מקטע QT, השטחה של גלי T וטכיקרדיה.
- תופעות לוואי אנטיכולינרגיות – ראייה מטושטשת, יובש בפה ואצירת שתן.
- תופעות לוואי אוטונומיות – העלאת דופק, פלפיטציות, הזעת יתר, יתר לחץ דם במהלך ניתוח ותת לחץ דם בעמידה (תת לחץ דם אורתוסטטי).
- תופעות לוואי כבדיות – השימוש בתרופות טריציקליות עלול להוביל לעלייה קלה באנזימי כבד ובמקרים נדירים מאוד להוביל להפטיטיס מסכנת חיים (בין 0.1-1 אחוז מהמקרים).
- תופעות לוואי נוירולוגיות – רעד קל, אטקסיה, נימול ועוד. אמוקספין באופן ספציפי עלולה לגרום לסימנים פרקינסוניאניים כמו למשל דיסקינזיה או אקתזיה. תרופה זו עלולה לגרום במצבים נדירים לתסמונת נוירולפטית ממאירה.
- תופעות לוואי נוספות – גינקומסטיה, עלייה במשקל, אמנוריאה, הקאות, בחילות, פריחה, אאוזינופיליה, לויקופניה, לויקוציטוזיס ועוד.
כיצד התרופות הטריציקליות עובדות?
התרופות הטריציקליות חוסמות את הטרנספורטרים לסרוטונין ולנוראפינפרין וכך גורמות לעלייה בריכוז של הנוירוטרנסמיטורים האלו במרווח הסינפטי. כל אחת מהתרופות במשפחה זו שונה ברמת האופייניות שלה לטרנספורטרים הנ"ל. כך לדוגמה דסיפרמין היא התרופה הסלקטיבית ביותר במשפחה זו לנוראפינפרין ואילו קלומיפרניל היא הסלקטיבית ביותר דווקא לסרוטונין.
כאשר הרמות של הנוראפינפרין והסרוטונין עולות, מתרחשת הפחתת חרדה וירידה בסף הדיכאון. בנוסף לכך, התרופות פועלות כאנטגוניסטיות לרצפטורים מוסקריניים של היסטמין ואצטילכולין ולרצפטורים אדרנרגיים מסוג a2 ו- a1. יש לציין כי התרופות הטריציקליות בדרך כלל לא משמשות כקו הטיפול הראשון ונכנסות לתמונה רק לאחר שהטיפול בתרופות ממשפחת ה- SSRI לא הביא לתוצאות הרצויות.
