בנזודיאזפינים הן תרופות בעלות השפעה מרגיעה הגורמות להרפיה של שרירים ולהפחתת חרדה, המשמשות בין היתר לטיפול קצר טווח באפילפסיה, לטיפול בנדודי שינה ועוד. בדרך כלל, לא נעשה שימוש ארוך טווח בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, שכן השימוש בהן כרוך בסיכון להתפתחות של תלות גופנית ובמקרים מסוימים עשויה אף להתפתח תלות נפשית.
בישראל ניתן לרכוש תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים במרשם רופא בלבד, כאשר יש לחדש את המרשם אחת לחודש.
התרופה הראשונה במשפחת הבנזודיאזפינים התגלתה בשנת 1954 במקרה על ידי מדען יהודי ממוצא אוסטרי בשם ד"ר לאו שטרנבאך שעבד בחברת התרופות הופמן לה-רוש.
הבנזודיאזפינים פועלים על ידי ויסות הפעולה של רצפטור הנקרא GABAA. כאשר הבנזודיאזפינים נקשר לקולטן הוא נועל אותו ומגביר את האפיניות של המוליך העצבי GABA לקולטן.
נהוג למיין את התרופות במשפחת הבנזודיאזפינים לשלוש קבוצות בהתאם למשך ההשפעה של התרופה: טווח פעולה קצר הנמשך פחות משש שעות, טווח השפעה בינוני הנמשך בין שש לעשר שעות סך הכול וטווח השפעה ארוך הנמשך זמן רב יותר. התרופות בקבוצה השלישית ממשיכות להשפיע על המטופל אפילו יום אחרי נטילת התרופה.
דוגמאות לתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים
להלן מספר תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים המשווקות בארץ:
- אלפראזולאם – משווקת בישראל תחת השמות אלפרליד, אלפרוקס, קסנקס וקסנגיס.
- פלוניטראזפאם – היפנודורם.
- כלורדיאזפוקסיד – נירבקסל.
- לוראזפאם – לוריבן.
- דיאזפאם – סטסוליד, דיאז ואסיוול.
- ניטראזפאם – נומבון.
- טריאזולאם – הלציון.
- קלובאזאם – פריזיום.
מה הן תופעות הלוואי של הבנזודיאזפינים?
ההשפעות הרגילות ותופעות הלוואי השכיחות של התרופות במשפחת הבנזודיאזפינים ניתנות לחיזוי ולפיכך הרופא מסוגל לרשום לכל מטופל את התרופה המתאימה לו באופן אישי. כך לדוגמה לתרופה הנקראת לוראזפאם ישנה השפעה אמנזטית חזקה מאוד ולפיכך לא מקובל לרשום אותה למטופלים הסובלים מבלבול ושכחנות כטיפול ארוך טווח.
באופן כללי, תופעות הלוואי של הבנזודיאזפינים כוללות שיפוט לקוי, סחרחורות, בלבול, אטקסיה וישנוניות. כמו כן, השימוש בבנזודיאזפינים עלול לפגוע ביכולת של המטופל לנהוג ברכב וביכולת שלו להפעיל ציוד כבד ומיכון תעשייתי הדורש ערנות מלאה. הפגיעה ביכולות נהיית חמורה יותר כאשר המטופל צורך אלכוהול במקביל לשימוש בתרופות או כל סוג אחר של סם הגורם לדיכוי של מערכת העצבים המרכזית.
מנת יתר של בנזודיאזפינים עלולה להוביל לתרדמת או להרעלה, במיוחד כאשר התרופות ניטלות בשילוב עם אלכוהול. התרופה היעילה ביותר לטיפול בחולים שנכנסו למצב של תרדמת כתוצאה ממינון יתר של בנזודיאזפינים היא פלומאזניל. זוהי הסיבה בגינה נהוג לתת את התרופה למטופלים המגיעים ללא הכרה לחדר המיון וללא כל הסבר לאובדן ההכרה.
בתחילת הטיפול בבנזודיאזפינים עלולות להתפתח תגובות פרדוקסליות ולכן צריך להילקח בחשבון במעקב ההתחלתי סיכון למחשבות אובדניות או התעצמות התסמינים החרדתיים. כמו כן, יש לערוך למטופלים בדיקות תפקודי כבד בטיפול ארוך טווח במינון גבוה.
תסמיני גמילה מבנזודיאזפינים
כפי שציינו, בשימוש ארוך טווח עלולה להתפתח סבילות לתרופות ובנוסף, שימוש ארוך טווח מוביל במקרים רבים להתפתחות של תלות פיזית. לפיכך, הפסקה פתאומית ולא הדרגתית של הטיפול עלולה להוביל להופעה של תסמיני גמילה שונים. בין היתר מדובר בנדודי שינה, התקפי פניקה, אובדן תיאבון, רעד בלתי נשלט, לחץ דם גבוה, דלוזיות, פגיעה בזיכרון, פסיכוזות, פרכוסים ועוד.
לאור כל זאת, מטופל העושה שימוש בבנזודיאזפינים במינון גבוה לאורך זמן רב, צריך להיגמל מהתרופה באופן הדרגתי וזהיר, כשהשאיפה היא שהפסקת הנטילה של התרופה תתבצע תחת פיקוח רפואי בלבד. במקרים מסוימים, תהליך הגמילה יכול להימשך אף מספר חודשים. מעניין לדעת שחלק מהתסמינים המופיעים בעקבות גמילה מהירה מדי זהים לתסמינים בגינם התרופה ניטלה מלכתחילה.
