אסיוול היא תרופה השייכת למשפחת הבנזודיאזפינים, המשמשת לטיפול קצר טווח במצבי מתח וחרדה, להרפיית שרירים ולטיפול בעוויתות שרירים כאשר היא ניתנת בבליעה. בנוסף לכך, ניתן לקחת אותה בהזרקה להקלה על תסמינים נפשיים וגופניים במסגרת טיפול גמילה במכורים לאלכוהול.
מעבר לכך, התרופה משמשת לטיפול בהתקפי אפילפסיה חוזרים או חמורים וכטיפול מקדים לפני פרוצדורות רפואיות שונות הכוללות הזרקות לשרירים, שכן התרופה גורמת כפי שציינו להרפיית השרירים.
בדומה לשאר התרופות במשפחת הבנזודיאזפינים, גם השימוש באסיוול עלול להוביל לתלות ולהתפתחות של סבילות ולכן השימוש מחייב מעקב רפואי צמוד.
באילו מקרים אין להשתמש באסיוול?
- בכל מקרה שבו ישנה רגישות לאחד או יותר ממרכיבי התרופה או לתרופות אחרות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
- נשים המעוניינות להיכנס להריון, נשים בהריון או נשים מניקות.
- מטופל הסובל מבעיות חמורות בדרכי הנשימה כמו לדוגמה אי ספיקת ריאות חמורה, דיכוי נשימתי, הפסקות נשימה בשינה, מחלת ריאות חמורה או ליקוי נשימתי חמור.
- מטופל הסובל מבעיות פסיכיאטריות.
- מטופל הסובל מאי ספיקת כבד חמורה.
- מטופל הסובל ממיאסטניה גרביס.
מה הן תופעות הלוואי של השימוש בתרופה?
תופעות הלוואי המרכזיות של אסיוול הן סחרחורות ונמנום, אך בדרך כלל לאחר התאמת המינון למטופל או לאחר תקופת הסתגלות קצרה שבמהלכה הגוף מתרגל לתרופה, התופעות פוחתות. ישנן מספר תופעות לוואי המצדיקות את הפסקת השימוש בתרופה, אך בכל מקרה ישנה חשיבות עליונה להימנע מהפסקה פתאומית שלא תחת השגחת רופא.
בין יתר התופעות המצדיקות את הפסקת הנטילה של התרופה ניתן למנות חוסר שקט חמור, עצבנות, מחשבות אובדניות, דיכאון, הזיות, סיוטים, אובדן הקשר עם המציאות, כעס רב ובלתי מוסבר, בלבול, התרגשות גדולה, בעיות חמורות בקיבה, כאבי ראש, הפרעות ראייה, עוויתות שרירים וחולשת שרירים, צהבת, קושי במתן שתן ולחץ דם נמוך.
אינטראקציה בין תרופתית
השילוב בין אסיוול לבין תרופות אחרות עלול להפחית מיעילות הטיפול, להעמיד את המטופל בסיכון וכן לגרום להופעה של תגובות בלתי רצויות. כך לדוגמה השימוש באלכוהול במקביל לשימוש באסיוול עלול להוביל להגברת ההשפעה של התרופות ושל האלכוהול על מערכת העצבים המרכזית.
הדבר נכון כמובן גם בנוגע לכל התרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, כשבין היתר מדובר בתרופות שינה או תרופות הרגעה, תרופות לטיפול בדיכאון ותרופות לטיפול בחרדה, תרופות לטיפול בפרקינסון, תרופות לטיפול באפילפסיה, נוגדי כאב נרקוטיים, נוגדי פסיכוזה ואנטי היסטמינים.
ישנן גם תרופות רבות שעשויות להאט את קצב הפירוק של התרופה וכתוצאה מכך לגרום לריכוז גבוה מדי של התרופה בדם לאורך זמן. תרופות אלו הן למשל אומפרזול, אריתרומיצין, קלאריתרומיצין, קטוקונאזול, איטראקונאזול, חומצה ולפרואית, גלולות למניעת הריון, פרופרנולול ומטופרולול. התרופות שעשויות לגרום לפירוק מהיר מדי של התרופה הן פניטואין, ריפאמפין ולבו-דופה. ההשפעה המרגיעה של התרופה עשויה להיפגע בנוכחות של עישון, קפאין ותאופילין.
