קלובאזאם הוא השם הגנרי של תרופה הנמכרת בין היתר תחת השמות המסחריים אורבנול (URBANOL) ופריזיום (FRISIUM). התרופה היא נגזרת של בנזודיאזפינים, כאשר החל משנת 1975 היא משווקת כתרופה נגד חרדה והחל משנת 1984 היא משווקת כתרופה אנטי אפילפטית.
במדינות שונות בעולם היא משמשת לטיפול בסוגים שונים של אפילפסיה. כך לדוגמה החל משנת 2005 פריזיום משמשת בקנדה בתור טיפול משלים במקרה של התקף מיוקלוני, פרכוס חלקי מורכב ופרכוס טוני קלוני. אורבנול לעומת זאת משמשת בקנדה לטיפול בסוגים מסוימים של סטטוס אפילפטיקוס, פרכוס חלקי מורכב, פרכוס חלקי פשוט ומיוקלונוס.
בישראל התרופה משמשת כטיפול קצר מועד הנמשך בין שבועיים לארבעה שבועות לכל היותר, במצבים של חרדה חמורה המופיעה עם נדודי שינה. מאחר ובסובלים מדיכאון השימוש בתרופה עלול להוביל למחשבות אובדניות, נהוג לתת אותה לחולים אלה בשילוב עם תרופה נוספת נגד דיכאון.
מה הן תופעות הלוואי של קלובאזאם?
התרופה עלולה לגרום לבלבול, נמנום, ישנוניות, פריחה, פגיעה בזיכרון, רעד באצבעות, חולשת שרירים, סחרחורת, בחילה ואובדן של התיאבון. תופעות הדורשות התייחסות של הרופא המטפל הן חרדה, חוסר שקט, נטייה לרגזנות, הפרעות שינה ורעידות חמורות. בקשישים התרופה עלולה לגרום להתפתחות של קשיי נשימה ולהפרעות במצב ההכרה.
במקרים חריגים בלבד התרופה עלולה לגרום להפרעות בראייה בדגש על ראייה כפולה, בעיות הקשורות לתפקוד המיני, הפרעות בפעילות המוטורית, הפרעות דיבור, עלייה במשקל ועוד.
סכנת התמכרות
כאשר תרופת קלובאזאם ניטלת במינונים גבוהים וכאשר נעשה בה שימוש ממושך, היא עלולה להוביל למצב של התמכרות. זוהי הסיבה לכך שאסור ליטול אותה לעתים קרובות ושלא ניתן להשתמש בה למשך תקופה ארוכה ללא השגחה רפואית. מעבר לכך, זוהי הסיבה בגינה אין לרשום את התרופה לחולים בעלי היסטוריה של התמכרות לאלכוהול או לתרופות.
אופן השימוש בתרופת קלובאזאם
מאחר והתרופה לא מסיסה במים, היא ניטלת בגלולות הנלקחות באופן פומי. אם היא נלקחת מספר פעמים ביום, יש ליטול את המנה הגדולה בשעות הערב, כאשר המינון המקסימאלי הוא 60 מיליגרם ליום.
המינון המומלץ הוא 20-30 מיליגרם ליום, כאשר בילדים עד גיל 15 לרוב לא נהוג לעבור מינון של עשרה מיליגרם ליום ובקשישים לרוב לא מומלץ לעבור מינון של יותר מעשרים מיליגרם ליום. התרופה מתחילה להשפיע מספר שעות לאחר הנטילה ומשך ההשפעה שלה נע בין 12-24 שעות.
אינטראקציה בין תרופתית
ישנן תרופות רבות שעשויות להגביר את ההשפעה המדכאת של התרופה על מערכת העצבים המרכזית. הכוונה היא למשל לתרופות הרגעה, אלכוהול, כדורי שינה, תרופות אחרות לאפילפסיה, תרופות לפרקינסון, חומרי הרדמה המשמשים לניתוחים, פנותיאזינים, תרופות נגד דיכאון, מרפי שרירים ומשככי כאבים נרקוטיים.
כמו כן, ישנן תרופות שונות שעלולות להאט את קצב הפירוק של התרופה בכבד וכתוצאה מכך היא עשויה להצטבר בדם והסיכוי להתפתחות של תופעות הלוואי שהוזכרו לעיל הופך לגבוה מהרגיל. בין היתר מדובר בתרופות אנטיביוטיות ממשפחת המאקרולידים כמו למשל אריתרומיצין או קלאריתרומיצין, מיץ אשכוליות וגלולות למניעת הריון.
מצד שני, ישנן תרופות שגורמות להאצת קצב הפירוק של התרופה בכבד וכתוצאה מכך ההשפעה שלה מופחתת. הכוונה היא למשל להיפריקום, תרופות אנטי אפילפטיות שונות דוגמת קארבאמאזפין או פנובארביטל, ריפאמאמיצין ועוד.
מעבר לכל זה כאשר תרופת ליתיום ניתנת בשילוב עם קלובאזאם, היא עלולה להוביל למגוון תופעות נוירולוגיות בדגש על בלבול, רעד בלתי נשלט, אפאתיה ואף נזק מוחי בלתי הפיך. חשוב לפיכך לדווח לרופא המטפל על כל תרופה שנוהג לקחת המטופל באופן שגרתי על מנת למנוע תופעות אלו.
