כאשר בוחנים "בריאות נפשית", מושג די מעורפל וקשה להגדרה, עושים בדרך כלל שימוש בהתרשמות לגבי מספר תחומים שמרכיבים את חיי היום יום שלנו. מתייחסים לתחושות הסובייקטיביות של הפרט, ומתייחסים ליכולתו לתפקד בתחומי החיים העיקריים כגון עבודה או לימודים, מעורבות חברתית, מערכות משפחתיות ומערכות זוגיות.
בתוך כל אלה, נמצא (בקרב אנשים בוגרים) גם התחום המיני. תפקוד מיני תקין הוא חלק חשוב ממערכות יחסים, מתקשורת בין אישית, ומהרגשה סובייקטיבית של סיפוק ואיכות חיים.
אצל חלק מהאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות שונות, ניתן להבחין גם בפגיעה בתפקוד המיני. בדרך כלל פגיעה זו מתבטאת באובדן עניין בפעילות מינית (בדיכאון, למשל), חרדה מפני מגע מיני (בהפרעות חרדה שונות), ובעיות ביצירת קשרים אינטימיים המובילים למגע מיני (בסכיזופרניה, למשל).
אך למעשה, גם הטיפול בהפרעות הנפשיות עלול ליצור בעיות בתפקוד המיני. לכל תרופה, וכמובן שגם לתרופות הפסיכיאטריות, ישנן תופעות לוואי. אחת מתופעות הלוואי שעלולה להופיע כתוצאה משימוש במגוון תרופות פסיכיאטריות, היא פגיעה בתפקוד המיני.
תרופות פסיכיאטריות בעלות השפעה על התפקוד המיני
התרופות הפסיכיאטריות מחולקות באופן רחב ביותר לשלושה סוגים- תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, תרופות אנטי- פסיכוטיות, ומייצבי מצב רוח.
תרופות אנטי פסיכוטיות
תרופות אלה פועלות על המערכת הדופמינרגית (החלק בתפקוד המח שנשען על הנוירוטרנסמיטור דופאמין). לדומפין יש השפעה בעיקר על התנהגות מינית של גברים. הוא קשור לעוררות מינית, ליכולת להשיג זיקפה, ולהגיע לאורגזמה.
מכיוון שהתרופות האנטי- פסיכוטיות חוסמות את פעילות הדופמין, הן עלולות לגרום לפגיעה בתפקוד המיני, בעיקר אצל גברים. יש לציין, שמחקרים הראו שכ-50% מחולי הסכיזופרניה סובלים מהפרעות בתפקוד המיני גם ללא שימוש בתרופות פסיכיאטריות. אך עוד לא נמצאה התרופה, או שילוב התרופות, שפותרות את בעיית אובדן החשק והיכולת בקרב המטופלים.
בפיתוח תרופות מודרניות ניתן דגש על פתרון בעיה זו. כך למשל, בקרב המטופלים בקלוזפין או הלידול ישנה תופעה שכיחה של אימפוטנציה. לעומת זאת, בקרב המטופלים בתרופות חדשות יותר כמו זיפרקסה וסרקוול, התופעה נדירה יותר. יש לציין, שמחקרים מראים כי שימוש בויאגרה יכול לפתור לפחות את הבעיות הפיזיות של אימפוטנציה, גם בקרב חולי סכיזופרניה.
נוגדי דיכאון וחרדה
אחת המצוקות עליהן מדווחים לא אחת חולי דיכאון וחרדה, היא הפגיעה בחשק המיני, ביכולת ליהנות מקיום יחסי מין, וכן פגיעה פיזית ביכולת להגיע לזקפה ולאורגזמה. התרופות הנפוצות היום בשימוש לטיפול בדיכאון וחרדה הן ממשפחת SSRI. תרופות אלה נחשבות ליעילות כמו התרופות הישנות לדיכאון, אך עם הרבה פחות תופעות לוואי.
תרופות מהדור הישן כמו טופרניל הטריציקלית ופנלזין השייכת למשפחת מעכבי MAO, גרמו בשיעורים גבוהים לפגיעה בחשק המיני ולפגיעה בזיקפה. עם זאת, גם בדור החדש של ה-SSRI (וביניהן המפורסמות- פרוזק וציפרלקס), אחת מתופעות הלוואי השכיחות היא פגיעה בתפקוד המיני.
ישנן תרופות נלוות, שניתן לרשום כדי להוריד את השפעתה של תופעת לוואי מעיקה זאת (כמו ציפרוהפטדין). יש לציין גם, שברב המקרים תופעת לוואי זו חולפת מאליה לאחר מספר שבועות, יחד עם תופעות לוואי נוספות המאפיינות את נוגדי הדיכאון החדשים. ישנם נוגדי דיכאון שאינם פוגעים בתפקוד המיני, כמו רמרון. כאשר תופעת לוואי זו מופיעה עם תרופה אחרת ומעיקה, ניתן לעשות ניסיון לטיפול ברמרון.
מייצבי מצב רוח
תרופות אלה משמשות לטיפול בעיקר באנשים הסובלים מהפרעת מצב רוח בי- פולארית, וגם לסובלים מהפרעות אישיות שונות. אחת התרופות בעלות השפעה הגדולה ביותר על התפקוד המיני היא הליתיום, שפוגעת באופן בולט ביכולת להגיע לאורגזמה הן אצל גברים והן אצל נשים.
מידע נוסף בנושא: המרכז לתפקוד מיני
