הלידול

הלידול היא תרופה אנטי-פסיכוטית שפועלת באמצעות חסימת קולטני דופמין. התרופה משמשת בעיקר לצורך טיפול בסכיזופרניה, אולם ניתן להשתמש בתרופה גם לצורך שליטה בתסמינים של פסיכוזה קיצונית כמו זו הנוצרת על ידי סמים ממריצים או פסיכוזה הקשורה לחום גבוה.

מהי סכיזופרניה?

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית הגורמת למצוקה ולחולי לטווח ארוך ומשפיעה על כ-1% מהאוכלוסיה. בעוד שבעבר הרחוק נחשבה סכיזופרניה להפרעה חשוכת מרפא שהסובלים ממנה בודדו במוסדות מרוחקים וטופלו באמצעים שלעיתים היו בלתי אנושיים, עם שילובם של הטיפולים התרופתיים בטיפול בהפרעה החל משנות ה-50, שיעור ההחלמה מההפרעה עלה באופן משמעותי.

הלידול לטיפול בסכיזופרניה

התרופה הלידול היתה אחת מהתרופות האנטי-פסיכוטיות הראשונות שהוצעו כטיפול בסכיזופרניה. בשלבים המוקדמים של מציאת טיפולים תרופתיים לסכיזופרניה הורכבה תרופה בשם כלורופרומזין שהיא ממשפחת הפנותיאזין והיא נחשבה ללהיט גדול שבעקבותיה הורכבו גרסאות דומות של התרופה.

כיום מוצעות מספר תרופות שלא מבוססות על פנותיאזין שהנפוצה מביניהן היא הלידול. למרות ההצגה של תרופות אנטי-פסיכוטיות רבות נוספות שפותחו לאורך השנים, הלידול היא עדיין נפוצה מאד מבחינת שימוש והיא התרופה בה נעשה השימוש הרב ביותר כאשר מנסים לבחון את היעילות של תרופות חדשות שהוכנסו לשוק. כלומר, ההשוואה של היעילות של תרופות חדשות נעשית אל מול היעילות של הלידול, היא האב-טיפוס שאליו מתייחסים.

האם הלידול יעילה?

התרופה הלידול יעילה יותר בטיפול בתסמינים הפסיכוטיים החיוביים של סכיזופרניה כמו הזיות, מאשר בטיפול בתסמינים הפסיכוטיים השליליים כמו התנתקות מהחברה והסתגרות עצמית.

במחקרים שנערכו נמצא שהלידול היא יעילה יותר בשיפור של תפקוד כללי ובשיפור של תסמינים מסוימים בטווח הקצר בהשוואה לפלסבו. בקרב הקבוצה שטופלה בהלידול רבים מהמשתתפים סבלו מלפחות תופעות לוואי חריפה אחת כמו חוסר גמישות בתנועה או רעידות.

בנוסף לכך, מספר גדול של אנשים סבלו מנדודי שינה בקבוצה שקיבלה פלסבו. בסך הכל הנתונים שהתקבלו ממחקרים אלה אינם טובים ואינם מראים כלל את היתרון של הלידול על פני פלסבו. לאור ממצאים אלה, מפתיע שהלידול נמצאת בשימוש נרחב כל כך כתרופה שאליה משווים תרופות חדשות.

שימוש בהלידול לצורך טיפול בחולי אלצהיימר

מספר האנשים שיש להם דמנציה (כיום 25 מיליון אנשים ברחבי העולם) צפוי לגדול בכחמישה מיליון איש כל שנה. הסיכון בדמנציה, שהוא הסיכון ללקות באלצהיימר, גורם לירידה בתפקוד היומיומי וביכולת בקוגניטיבית כמו גם תסמינים נוירופסיכיאטרים. תסמינים אלה כוללים עצבנות, אגרסיביות ופסיכוזה ולרוב הרסניים למטופל ולמשפחתו.

מחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה של תרופות אנטי-פסיכוטיות על חולי דמנציה, התייחסו לתוצאות לטווח קצר. מחקר עדכני שנעשה בתחום בחן את ההשפעה לטווח ארוך יותר של התרופות על חולי דמנציה. באופן ספציפי הניסיון היה לבחון האם השימוש בהלידול מקושרת להתדרדרות קוגניטיבית גדולה יותר, לעומת חוסר שימוש בתרופה.

לצורך ביצוע המחקר נבדקו חולי אלצהיימר שחולקו לשתי קבוצות – בקבוצה הראשונה חולי האלצהיימר המשיכו ליטול הלידול ואילו בשניה החליפו את ההלידול בפלסבו שזהה בצורתו להלידול. כעבור 6 ו-12 חודשים החוקרים העריכו את ההידרדרות הקוגניטיבית את הרמה של הבעיות הנוירופסיכיאטריות שחוו המטופלים.

ממצאי המחקר העלו שכעבור 6 ו-12 חודשים לא היו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות מבחינת הרמה של ההידרדרות הקוגניטיבית. בנוסף לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות מבחינת התסמינים הנוירופסיכיאטריים.

מסקנות המחקר היו שהתרופה הלידול אינה מומלצת כתרופה לטיפול בבעיות כמו עצבנות או עוררות יתר. רצוי גם לנקוט באמצעי זהירות כאשר מעוניינים לתת הלידול לחולי אלצהיימר.

תופעות הלוואי של הלידול

במינון גבוה להלידול ישנן תופעות לוואי כגון יובש בפה, נוקשות בשרירים, צהבת, רעידות בגפיים וחוסר תנועה בפנים. אצל חלק מהמטופלים מופיעה תופעת לוואי של התפתחות שיבוש מעוות בשליטה המוטורית במיוחד בשרירי הפנים הנקרא לקות תנועה משתהה.