רמרון היא תרופה פסיכיאטרית, אנטי דיכאונית ואנטי חרדתית. שמה הגנרי של התרופה הוא מירטזפין, והיא זהה לתרופות העונות לשם מירו ומירטזפין. הרמרון לא משויכת לאף קבוצה גדולה של תרופות פסיכיאטריות, אך היא הכי דומה לקבוצת התרופות הטטרציקליות.
מתי משתמשים ברמרון?
הסיבה העיקרית לשימוש ברמרון הוא במצבים של דיכאון מג'ורי, משום שהיא תרופה נוגדת דיכאון. בגלל הקומורבידיות העצומה בין הפרעות של דיכאון והפרעות חרדה, נעשה שימוש בתרופה גם בהפרעות חרדה. כמו כן, משתמשים ברמרון לטיפול בדיכאון בתוך הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה). רמרון עולה כאופציה מועדפת בעיקר כאשר הדיכאון או החרדה מלווים גם בהפרעה בולטת בשינה.
בתחום האפור שבין הגוף לנפש, נעשה שימוש ברמרון לטיפול בהפרעות גופניות בעלות מרכיב פסיכוסומטי, כגון פיברומיאלגיה, כאבים כרוניים, תסמונת העייפות הכרונית (או במקרים של הפרעות שינה). אצל חולי דלקת פרקים, זאבת ותסמונת המעי הרגיז, גם יש לעיתים מקום לניסיון טיפולי באמצעות רמרון.
איך פועלת רמרון?
כאמור, רמרון לא שייכת לקבוצה גדולה של תרופות אנטי דיכאוניות. המחקרים העיקריים על דיכאון מראים כי במצבי דיכאון ישנה רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטורים דופמין, נוראדרנלין וסרטונין במח. כל התרופות האנטי דיכאוניות מטרתן להעלות את רמת המוליכים העצביים הללו במח.
רמרון פועלת בעיקר על סרטונין ונוראדרנלין, והיא גורמת לשחרור מוגבר שלהם מתאי העצב. מכיוון שכמות הטרנסמיטורים המשתחררת גדלה, ריכוזם בסינפסה (הרווח שבין תאי העצב במח) עולה, וכך משפיעה התרופה לטובה על תחושות הדיכאון והחרדה.
לרמרון ישנה גם השפעה אנטי-היסטמינרגית (היא מעכבת את פעילות אחד הרצפטורים של היסטמין), ולכן יש לה גם השפעה מרדימה, גם במינון נמוך של התרופה. הרמרון לא רק גורמת להרדמות, אלא מובילה לאיכות גבוהה יותר של השינה.
רמרון אינה משפיעה באופן מיידי, אלא תוך 4-6 שבועות. לכן צריך ליטול אותה באופן עקבי, על פי המינון שנקבע על ידי הרופא (יש לציין, שההשפעה על השינה גבוהה יותר דווקא במינונים נמוכים.
כאשר השימוש בתרופה נעשה בעיקר על מנת לטפל בסימפטומים דיכאוניים, ולא בהפרעות השינה, יש מקום לעלייה במינון). רק לאחר תקופה של כחודש וחצי, ניתן להעריך את השפעתה של התרופה.
רמרון בהשוואה לתרופות אנטי דיכאוניות אחרות
בעיקרון, קו הטיפול הראשון כיום בהפרעות של דיכאון וחרדה הוא טיפול בתרופות מהדור החדש- SSRI, שפעולתן סלקטיבית על קולטנים של סרטונין. השימוש ברמרון, ובתרופות אחרות שאינן מהדור החדש, נעשה בדרך כלל כאשר התרופות מהדור החדש אינן משפיעות, או שתופעות הלוואי שלהן על פרט מסוים קשות מידי.
ברמרון נעשה שימוש בעיקר כאשר יש צורך להתערב גם בדפוסי השינה של המטופל. מכיוון שהתרופה מרדימה, ומעלה את איכות השינה, היא מתאימה בעיקר לאוכלוסיה זו.
תופעות לוואי של רמרון
לכל התרופות ישנן תופעות לוואי, ותרופות אנטי דיכאוניות מהדור הישן נחשבות קשות יחסית מבחינה זו. רמרון היא תרופה מרדימה, ולכן מגבילה את פעילותו של הצורך אותה.
כמו כן, היא גורמת לתאבון מוגבר, באופן ספציפי תיאבון למתוקים, ולכן רבים מהמשמשים בה מדווחים על עלייה במשקל. בנוסף, גורמת התרופה ליובש בפה ולעצירות. בשל ההשפעות על התיאבון ועל מערכת העיכול, התרופה מחייבת מעקב דיאטני.
מינון יתר של רמרון עשוי להיות מסוכן, ועל כן חשוב להימנע ממתן התרופה לחולי דיכאון בעלי מחשבות אובדניות או היסטוריה אובדנית.
יש לציין, שלמרות תופעות הלוואי, התועלת של הטיפול התרופתי במצבים של דיכאון עשויה להיות גבוהה יותר מהמחיר. יש מקום לבחון את האפשרויות העומדות בפני המטופל, על מנת להגיע למצב הנוח ביותר עבורו.
