תרופת אלפרוקס

תרופת אלפרוקס (בלעז Alprox) מיועדת להקלה במצבי חרדה ומתח, לטיפול בהתקפי פניקה, וכן יעילה גם בטיפול בחרדה המלווה בדיכאון (לרוב בשילוב תרופתי עם נוגדי דיכאון). היא מגיעה בתצורת טבליות של 0.25 מ"ג, 0.5 מ"ג או 1 מ"ג.

התרופה שייכת למשפחת הבנזודיאזפינים, ועלולה להיות ממכרת, ועל כן השימוש בה מחייב זהירות ופיקוח רפואי של הרופא המטפל. התרופה מיועדת לשימוש על פני תקופה קצרה, לא יותר מ-4 שבועות, והשפעתה פוחתת עם הזמן כך שיכולה להיווצר תלות בהגדלת מינון ובתרופה עצמה. לתרופה זו תופעות לוואי חריפות אשר יש להתייחס אליהן בהקפדה.

שימוש והשפעה כללית

האלפרוקס מיועדת לטיפול במצבי חרדה והתקפי פאניקה, היא יעילה גם לטיפול במצבי חרדה עם דיכאון בשילוב תרופתי. באופן כללי, התרופה אינה מיועדת לטיפול בילדים ונוער מתחת לגיל 18. היא משפיעה על מערכת העצבים וגורמת לרגיעה משמעותית, על כן היא יכולה גם להוביל למצבים של עייפות ונמנום, ולעיתים גם בעיות קואורדינציה ואי-יציבות כללית.

התרופה יכולה גם ליצור תופעות לוואי ראשוניות, אשר אמורות לחלוף לאחר תקופת הסתגלות, הכוללות יובש בפה, פריחה קלה, טשטוש, בחילה והקאה, חולשה בשרירים, סחרחורות, ולעיתים עצירות או שלשול. אם תופעות לוואי אלו אינן חולפות תוך זמן קצר, יש להיוועץ ברופא המטפל. כמו כן, והיה והן מופיעות באופן חריף ולא רגיל.

המינון אף הוא גורם חשוב, מאחר והשפעתה של התרופה פוחתת משימוש לשימוש. מסיבה זו ישנה סכנה להתפתחותה של תלות בתרופה, אשר באם לא תטופל עלולה להתפתח לכדי התמכרות לכל דבר. מסיבה זו, אין ליטול את התרופה ללא פיקוח רפואי, ויש לדווח לרופא המטפל על כל שינוי בהשפעתה של התרופה או תופעות הלוואי המקושרות עמה.

תופעות לוואי ואזהרות

בשל הסיכון להתפתחות של תלות בתרופה, אין להפסיק את השימוש בה באופן פתאומי. במצבים אלו עלולים להופיע תסמיני גמילה חריפים. על מנת להפסיק את הטיפול בתרופה יש צורך בתקופת הפחתת מינון באופן הדרגתי, ויש להיוועץ ברופא המטפל באשר לתהליך סיום הטיפול.

במצבים של טיפול רפואי אשר לשמו נלקחת התרופה, כגון לפני ניתוחים בהרדמה כללית, יש ליידע את הרופא המנתח והצוות הרפואי על השימוש בתרופה.

השפעתה של האלפרוקס יוצרת טשטוש ועייפות כללית, ועל כן אין לנהוג או לתפעל ציוד כבד בעת השימוש בתרופה. בשימוש ממושך, יש לערוך בדיקות תדירות של שתן, דם וכן תפקוד הכבד. כמו כן, במקרה של רגישות מסוימת לתרופות יש להודיע לרופא המטפל טרם נטילת התרופה, כמו גם במקרים של רגישות ללקטוז.

בכל שילוב בין-תרופתי יש לעדכן את הרופא המטפל בהקדם ולפני נטילת התרופה. בכך נכללים גם תרופות ללא מרשם, תוספי תזונה, ואף מצבים של סיום טיפול רפואי קודם לאחרונה. יש לשים דגש מיוחד על תרופות המשפיעות על מערכת העצבים, תרופות הרגעה, שינה, פרקינסון, משככי כאבים, תרופות לטיפול באפילפסיה, נוגדות דיכאון, לטיפול בחרדה, תרופות לטיפול בהצטננות ושיעול, נוגדות אלרגיה, תרופות לאולקוס, מניעת הריון, אנטיביוטיקה, לטיפול בפטרת, תרופות לטיפול בפסיכוזה וסכיזופרניה ועוד.

תופעות לוואי הדורשות התייחסות מידית ומיוחדת כוללות הפרעות שינה, התנהגות לא אופיינית, חוסר מנוחה כללית, אפאטיות, הזיות או גירוי יתר, רעדים, בעיות בכבד, שתן או מערכת העיכול, כאבי ראש, חולשה קיצונית, בעיות נשימה, תפקוד מיני לקוי, שכחה ובלבול, וכן כל מצב קיצוני אחר אשר אינו אופייני להתנהגות המטופל.

גמילה מתרופת אלפרוקס

כאשר מתפתח מצב של תלות בתרופה אשר אינו מבוקר, תתכן התפתחות של התמכרות. ההבדל בין התמכרות לתלות בתרופה הינה במצבו הנפשי ומודעתו של המטופל באשר לפונקציה שממלאת התרופה בחייו. בשני המצבים, ייתכנו תסמיני גמילה חריפים בעת הפסקת הטיפול התרופתי. ההבדל בטיפול בהם נעוץ במעורבת של גורמי טיפול בנפש על מנת להתערב וליצור שינוי בחיי המטופל.

הגמילה הפיזית מהתרופה כוללת תופעות לוואי חריפות הנגזרות ישירות מהשפעתה של התרופות, לרבות התקפות חרדה ופניקה חריפות, עוררות מוגברת, כאבי ראש, כאבים שונים בגוף, הקאות ובחילות עזות, רעדים בלתי נשלטים, הזעה מוגברת, ועוד. על כן, בכדי להפסיק את הטיפול בתרופה יש להפחית את המינון באופן מדורג, ולא לעצור את הטיפול בבת-אחת. זאת גם במקרים של התמכרות.

לאחר שהגוף מתנקה מהתרופה, ותסמיני הגמילה הפיזיים פוחתים משמעותית, ניתן יהיה להציע טיפול נפשי ממוקד בצרכי המטופל. מצב של התמכרות הינו מצב בעייתי לכל דבר, אך מורכבותו האמתית נעוצה במצבו הנפשי של המטופל והקשירה של התרופה כפתרון כושל למצב חיים בעייתי מבחינה סובייקטיבית. פעמים רבות הטיפול יערב גורם פסיכיאטרי, טיפול קבוצתי ברמה כזו או אחרת, וכן מטפל נפשי מתחום הפסיכולוגיה או הפסיכואנליזה.