דליריום הוא מצב בלבולי חמור המשפיע על היכולת הקוגניטיבית וגורם לירידה במודעות, ההבנה והחשיבה. זהו מצב חולף ובדרך כלל הפיך, הנגרם בשל הפרעה בתפקוד המוח ובא לידי ביטוי במגוון רחב של הפרעות נוירו פסיכיאטריות.
תחילה ההפרעה מופיעה באופן פתאומי בשל מחלה, שימוש בתרופות מסוימות, זיהום, ניתוח, שימוש באלכוהול או הרעלה. מצב זה נדיר בקרב צעירים אולם שכיח בקשישים.
מהם הגורמים?
התהליך בו מתחיל הדליריום מתחלק לשלושה סוגים בהתבסס על המצב של העוררות. דליריום היפראקטיבי נצפה בחולי תסמונת גמילה מאלכוהול, או כאלה המאובחנים עם הרעלת אמפטמין או LSD. דליריום היפואקטיבי נצפה בחולים הסובלים מאנצפלופיית כבד והיפרקפניה. דליריום משולב מתבטא בתנודות בולטות במצב העירנות במהלך היום, חוסר רגיעה בשעות הלילה ובעיות התנהגות.
המנגנון של ההפרעה טרם התבהר והוא עדיין לא מובן לחלוטין, אולם קיימות השערות כי זהו תוצר של מגוון רחב של שינויים מבניים או פיזולוגיים. הפרעה זו נחקרת בחולים הסובלים מאנצפלופתיה כבדית וכאלה המאובחנים עם תסמונת גמילה מאלכוהול. ההשערה המרכזית היא כי זהו תוצר של פגיעה במטבוליזם החמצוני במוח ובהפרעות עצביות מרובות.
מסלולים עצביים ספציפיים אינם ידועים אולם מחקרי הדמיה של חילוף החומרים ושל המבנה האנטומי לאחר טראומה תומכים בהשערה כי מסלולים מבניים אחדים מסוימים עשויים לשחק תפקיד חשוב יותר מאחרים. המבנה הרשתי במוח וקשריו אחראיים על ויסות העוררות ותשומת הלב. כמו כן, ידוע כי התלמוס מעורב אף הוא בדליריום.
פגיעה במחסום דם-מוח מובילה למעבר של חומרים רעילים ומגבירה את יכולתם לחדור לתוך מערכת העצבים כמו גם ציטוקינים דלקתיים אשר ניכנסים למוח. שימוש בחומר ניגודי במהלך הדמית MRI מסייע בבדיקה של תפקוד מחסום דם-מוח.
תסמינים לדליריום
דליריום הוא הפרעה אורגנית המתבטאת בירידה במצב ההכרה והעירנות, פגיעה בקשב והריכוז, ובבלבול חריף שמתפתח תוך מספר שעות או ימים. מצבו של האדם משתנה בשעות היום, נצפה לעיתים בעירנות יתר ולעיתים מתקשה להתמצא, סובל מאילוזיות והזיות ואינו מרוכז.
פעמים רבות התסמינים מחמירים בשעות הלילה וחולפים במהלך שעות היום. הפרעות שינה הם תסמין נפוץ נוסף. דליריום מתבטא אף בירידה ניכרת בצלילות האדם. קו המחשבה אצל פרטים רבים נפגע והחולה נוטה לעבור מנושא לנושא באופן לא מודע.
התופעה נוטה לחלוף לאחר מספר ימים אולם הפרעות קוגניטיביות כמו היגיון וכושר השיפוט, הפרעות קשב וזכרון עשויים להמשך כמספר שבועות לאחר האירוע. רופאים רבים טוענים כי אירוע של דליריום עשוי לגרום לנזק בלתי הפיך למוח. ומכאן להופעת תסמינים כמו רעד, בעיות מוטוריות, אובדן יכולת הדיבור וההבנה.
כיצד מאבחנים דליריום?
הרופא עשוי לשלוח את המטופל לבדיקת דם לצורך ספירת תאי הדם, אלקטרוליטים, רמות גלוקוז כדי לאבחן היפוגליקמיה או חמצת סוכרתית, תפקודי כבד וכליות, תפקוד בלוטת התריס וניתוח השתן לאיתור דלקות.
אמצעי הדמיה שונים כמו טומוגרפיה ממוחשבת והדמיה בתהודה מגנטית (MRI) של הראש יעילים באבחון של שבץ מוחי, דימום, ופגיעה מבנית במוח. בדיקה חיונית נוספת המציגה את הפעילות החשמלית של המוח היא EEG.
ניקור מותני נדרש לצורך איתור גורמי זיהום במערכת העצבים המרכזית החשודים כגורמים לדליריום.
דרכי טיפול
הטיפול מתבסס תחילה על איתור הגורם לדיליריום. כאשר מתעורר החדש להרעלת אלכוהול או תסמונת גמילה מאלכוהול, הטיפול יתבסס על נטילת ויטמינים ובייחוד תיאמין. במקביל יינתנו למטופל נוזלים כחלק מהטיפול התומך ובייחוד במקרים בהם המטופל אינו אוכל או אינו מגיב.
חשוב להקפיד על סביבה תומכת בקרבת המטופל כמו קרובי המשפחה. תרופות כמו הלופרידול או בנזודיאזפינים ניתנים כמענה לאינסומניה ולפסיכוזה.
