ברור לחלוטין שאיסוף חפצים היא התנהגות אנושית נפוצה ביותר. סקר שנערך מצא כי ילדים מתחילים ליצור אוספים פרטיים או לאגור חפצים כבר מגיל שנתיים. שיעור הילדים שאוספים חפצים הולך ועולה מגיל שנתיים ובגיל 6 מרבית הילדים אוספים חפצים.
ממצאים אלה מעלים את ההשערה כי ככל הנראה מדובר בהתנהגות שמשתמרת מבחינה אבולוציונית, כלומר ככל הנראה בהיסטוריה האבולוציונית היו שלבים של חוסר גדול שגרמו לאספנות של חפצים להיות תכונה הסתגלותית שככל הנראה מגדילה את סיכויי ההישרדות וההצלחה של הרבייה.
כמו מרבית ההתנהגויות האנושיות, איסוף ושמירה של חפצים יכולה להיות תכונה נורמלית והסתגלותית וגם יכולה להיות מוגזמת או פתלוגית. אספנות כפייתית מתייחסת לצורה המוגזמת של איסוף חפצים. הגדרה מקובלת למונח היא איסוף מוגזם של חפצים וחוסר יכולת לשים בצד חפצים בעלי ערך פחות, מה שמוביל לבלאגן, מצוקה רגשית וחוסר תפקוד.
במקרים קיצוניים, עודף החפצים מונע את השימוש הרגיל בשטח לצורך ביצוע פעולות בסיסיות כמו בישול, ניקיון, מעבר סדיר מחדר לחדר בתוך הבית ואפילו שינה. הפרעה לתיפקודים אלה הופכת את האספנות הכפייתית לתופעה מסוכנת, המביאה אנשים למצבי סיכון של הצתה, נפילה, רמת היגיינה נמוכה וסיכוני בריאות.
טבע ההפרעה
מבחינת סוגי הפריטים הנאספים, נראה שאספנים כפייתיים נוטים לאסוף ולשמור סוגי פריטים שונים, וממלאים את בתיהם בפריטים שרכשו אשר לרוב אינם אפילו מוציאים מהאריזה המקורית שלהם. אותם פריטים בדרך כלל מעורבבים עם אשפה ונתפסים כחסרי ערך.
כ-75% מהאספנים הכפייתיים נוטים לעסוק בקניות מוגזמות אולם הדיווחים של האספנים הכפייתיים אינם משקפים את הקניות המגזמות הללו. כלומר, כאשר הם נשאלים על כך, הם יענו כי כמות הקניות שביצעו היא בטווח הסביר. רבים מהאספנים הכפייתיים אינם מודעים לחומרת הבעייה שלהם וחושבים שמדובר בהתנהגות נורמלית לחלוטין תוך סירוב לקבל טיפול.
אספנות כפייתית כתסמין של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית
אספנות כפייתית איננה מצוינת ב-DSM כאחד מעשרת התסמינים האפשריים של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, אולם במשך זמן רב היא נחשבה כתסמין של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. בקרב הסובלים מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, כ-18%-40% הם אספנים כפייתיים.
אספנות כפייתית רשומה כאחד משמונה הקריטריונים להפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית (OCPD).
איסוף חפצים בעקבות פגיעות מוח
מחקרים מסוימים מדווחים על מטופלים שהחלו לאסוף חפצים אחרי שסבלו מפגיעה מוחית, אולם המכניזמים הפסיכולוגיים והנוירולוגיים המעורבים באספנות כפייתית ובאיסוף חפצים כתוצאה מפגיעה מוחית הם שונים לחלוטין.
התנהגות האגירה בקרב הסובלים מפגיעה מוחית היא חסרת תכלית, לעומת אספנים כפייתיים שמציינים סיבות ספציפיות להיצמדות שלהם לחפצים כמו היקשרות רגשית וערך פנימי גבוה המתקשר לכל חפץ שהם אוספים ואוגרים כמניע להתנהגות האספנות שלהם.
טיפול באספנות כפייתית
טיפולים תרופתיים
מחקרים שבחנו את היעילות של תרופות מסוג SSRI הפועלות על הנוירוטרנסמיטור סרוטונין בקרב מטופלים הסובלים מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית עם תסמיני אספנות כפייתית, העלו ממצאים מעורבים.
טיפול פסיכולוגי
אספנים כפייתיים לרוב ממעיטים בערך התסמינים שלהם, מכחישים את הבעיה, אינם מסכימים להתערבויות פסיכולוגיות ומשתמשים ברציונליזציה בתור מגננה המשמרת את ההפרעה.
בניסוי שנערך כ- 14 משתתפים השתתפו בסדנאות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במשך תקופה שבין חצי שנה לשנה. הממצאים של הניסוי העלו כי מצבם הקליני של מחצית מהמשתתפים השתפר. במחקר אחר שבחן כמות גדולה יותר של משתתפים, נמצא כי חל שיפור משמעותי במצבם של מרבית המשתתפים בניסוי כעבור תקופה של 12 שבועות.
מכאן שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שמתמקד בשינוי דפוסי חשיבה בעייתיים ואימון של שינוי דפוסי חשיבה אלה, נמצא כשיטת התערבות מבטיחה לגבי אספנים כפייתיים. טיפול זה כולל שיפור המוטיבציה של המטופל ליצור שינוי, אימון בכישורי ארגון, קבלת החלטות ופיתרון בעיות, חשיפה למיון של חפצים, התעלמות מחפצים מסוימים ואי-איסוף ובנייה מחדש של המערכת הקוגניטיבית.
