התמכרות לספורט נובעת מתוך עיסוק עודף בספורט. זהו מונח שקשה לכמת אותו באופן מדויק ולכן ההגדרה הטובה ביותר היא העיסוק בספורט ברמה מוגזמת שמביא לסיכון פסיכולוגי וגופני.
עיסוק יתר בספורט הוצע כהתמכרות שכן העוסקים בספורט נהנים מאוד ממה שהם עושים ואינם מעוניינים להפסיק זאת. כמו כן, הספורט מעניק תחושת אופוריה שגורמת להמשך את העיסוק בו. אדם המכור לספורט יצטרך בכל פעם להעלות את רמת העיסוק בספורט על מנת להגיע לאותה תחושה של אופוריה (זה נקרא מעגל המשוב החיובי אשר משמר את ההתמכרות).
מה גורם להתמכרות לספורט?
במהלך ביצוע של פעילות ספורטיבית משתחררים בגוף אנדורפינים שהם חומרים כימיים, שעוזרים לטיפול בכאבים ומשפרים את מצב הרוח.
המונח ריגוש אנדורפיני מתאר את ההקצנה של הריגוש בעת מאמץ, סכנה או מתח שנוצר כתוצאה משחרור של אנדורפינים. גם ספורט מביא לשחרור של אנדורפינים ולתחושות מוקצנות אלה והוא נקרא אופוריה של אצנים.
חשוב לציין שלמרות שהשם מתייחס לאצנים, ניתן להגיע לתחושת האופוריה הזאת על ידי עיסוק בכל סוג ספורט אחר. במצב של אופוריה של אצנים העיסוק בספורט הוא כל כך אינטנסיבי שהוא מביא לשחרור של יותר אנדורפינים מהרגיל. אדם שחווה אופוריה של אצנים חש תחושה של אופוריה ושמחה רבה יותר לעומת קודם.
במהלך שחרור של אנדורפינים, הגוף פגיע הרבה יותר וניתן להיפצע בקלות רבה יותר מפני שהרגישות לכאב בעת שחרור האנדורפינים פוחתת. לכן, ניתן כל פעם להגביר את הרמה של פעילות גופנית שמבצעים, כיוון ששחרור האנדופינים מקהה את תחושת הכאב.
למנגנון זה יש שורשים אבולוציוניים שאיפשרו את ההישרדות של בני אדם בתקופות שונות. הוא מאפשר לגוף להמשיך לתפקד גם אחרי שנדמה שאין אפשרות יותר להמשיך באמצעות תחושת האופוריה. כך, אם אדם נחשף לסכנה, המנגנון יביא למנוסה ובשלב שהוא חושב שהוא לא יכול יותר, האנדורפינים ישתחררו ויאפשרו לו להמשיך על מנת לברוח מהגורם המאיים.
לצד הצדדים החיוביים, עולים גם לא מעט צדדים שליליים ובראשם ההתמכרות לספורט שנובעת מתחושת האופוריה שהיא דמוית סם. סמים נותנים את אותה תחושת אופוריה אולם נחשבים לדבר מזיק ואילו ספורט נתפס כדבר חיובי ומועיל לבריאות, אך האם במינונים גבוהים זהו גם המצב? התשובה היא כמובן שלא. חשוב לשמור על איזון, שכן במינונים גבוהים של ספורט הגוף עלול להינזק או לכל הפחות לסבול מתשישות שאינה רצויה.
כיצד ניתן לקבוע האם אדם מכור לספורט?
ישנם כלים שונים להעריך התמכרות לספורט. נמצא קשר בין נטייה להתמכר לספורט לבין הפרעות אכילה, כאשר הנטייה להתמכר לספורט נמצאה במחקרים כתסמין משני להפרעות אכילה. הוצע גם שעיסוק מרובה בספורט משפיע על ההתפתחות ועל השימור של הפרעת האכילה וזאת באמצעות מיקוד רב יותר בדימוי הגוף, בחוסר שביעות רצון מדימוי הגוף ומדיכוי של תיאבון. לכן, כלים שמעריכים הפרעות אכילה גם יכולים לשמש ככלים שבוחנים התמכרות לספורט.
אחד הכלים הללו הוא שאלון התמכרות לספורט שהוא שאלון לדיווח עצמי הבוחן אמונות כלפי ספורט כמו החשיבות של ספורט בחייו של אדם, בעיות ביחסים בין-אישיים כתוצאה מספורט, כיצד מצב הרוח משתנה בגלל ספורט, מה קורה אם מפסידים אימון, כמות הזמן בה עוסקים בספורט וההשפעה של הפחתת העיסוק בספורט.
טיפול בהתמכרות לספורט
טיפולים נפוצים בהתמכרות לספורט כוללים חשיפה ודיכוי של תשובה, כלומר המטופלים הופכים מודעים לבעיה שלהם ולפחד המסתתר בבסיס שלה, וכך מפחיתים את העיסוק בהתנהגות הבעייתית. טיפול תרופתי לא נמצא במחקרים כיעיל לטיפול בהתמכרות לספורט.
