זיפרקסה היא תרופה פסיכיאטרית, אנטי פסיכוטית, הנחשבת לאחת התרופות הנפוצות מהדור החדש (דור שני, תרופות לא-טיפוסיות) לטיפול בהפרעות פסיכוטיות ובסכיזופרניה. בשמה הגנרי נקראת התרופה אולנזפין.
מתי משתמשים בזיפרקסה?
זיפרקסה משמשת בראש ובראשונה לטיפול בפסיכוזות ובסכיזופרניה. בנוסף, עושים לעיתים שימוש בזיפרקסה לטיפול בסובלים מהפרעה דו-קוטבית (מאניה- דיפרסיה), במקרים בהם ההפרעה כוללת מרכיבים פסיכוטיים של אובדן בוחן מציאות, מחשבות שווא או הלוצינציות.
מטרת השימוש בזיפרקסה היא להפחית את הסימפטומים החיוביים של ההפרעות (סימפטומים חיוביים הם סימפטומים שגורמים להופעת מרכיבים נוספים אצל אדם, כגון מחשבות שווא או הלוצינציות, בניגוד לסימפטומים שליליים שמתייחסים להתנהגויות שמפסיקות להופיע אצל החולה, כגון ירידה בתנועתיות). כמעט ואין לזיפרקסה השפעה על הסימפטומים השליליים.
במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בזיפרקסה על מנת להפחית סימפטומים של חולים על הספקטרום האוטיסטי, בעלי תסמונת טורט חריפה, ובעלי תסמונות תנועתיות חריפות אחרות.
איך פועלת זיפרקסה?
הזיפרקסה היא תרופה מהדור השני של התרופות האנטי פסיכוטיות, משפחה שנקראת SDA. התרופות מהדור הראשון פעלו בעיקר על רצפטורים (קולטנים) של הנוירוטרנסמיטור דופמין באזורים מסוימים במח.
תרופות ממשפחת SDA פועלות גם על רצפטורים של דופמין, אך בעיקר על רצפטורים של הנוירוטרנסמיטור סרטונין. האמת היא, שעדיין לא ברור כיצד התרופות הללו משפיעות בדיוק, ומדוע פעולתן גורמת להפחתה והקלה בסימפטומים של פסיכוזה וסכיזופרניה.
נטילת הזיפרקסה נעשית בדרך כלל באמצעות כדורים, בדרך כלל לפני השינה (משום שהכדור מרדים). ישנם בשוק מינונים שונים של התרופה. במקרים אחרים, ניתן לקבל את התרופה גם בזריקה לתוך השריר (זריקה ניתנת בדרך כלל כאשר למטופל אין אפשרות או יכולת ליטול כדור מידי יום, או במצבים של מחלה אקוטית-כרונית). השפעת הזריקה מהירה מאוד- תוך חצי שעה בערך.
כדי להגיע להשפעתה המלאה של התרופה בנטילה דרך הפה, יש ליטול אותה בקביעות מספר שבועות. רק לאחר מספר שבועות יכול הפסיכיאטר המטפל להעריך את מידת יעילותה, ולכוונן את המינון המתאים לחולה.
זיפרקסה בהשוואה לתרופות אנטי פסיכוטיות אחרות
זיפרקסה היא אחת התרופות הנפוצות בשימוש במקרים של סכיזופרניה. ראשית, הוכח כי התרופות מהדור השני, הלא טיפוסיות, יעילות בהפחתת סימפטומים של סכיזופרניה, ותופעות הלוואי שלהם פחותות וקלות יותר בהשוואה לטיפול בתרופות הטיפוסיות.
התרופות מהדור הראשון, עשויות לגרום לשינויים בכדוריות הדם הלבנות בגוף, וכן לגרום לבעיות תנועתיות (דיסקינזיה או פרקינסוניזם- תופעות הדומות לפרקינסון). זיפרקסה אינה גורמת להופעת תופעות אלה.
תופעות לוואי
תופעת הלוואי הבולטת ביותר של זיפרקסה, וזו המפריעה לרב החולים הנוטלים אותה, קשורה בעלייה במשקל. התרופה מעלה את התיאבון מצד אחד, אך מאטה את חילוף החומרים וגורמת להשמנה.
תופעות לוואי נוספות כוללות ישנוניות, תחושת חולשה או סחרחורות, קושי בשינה, ירידה בחשק המיני, עליה בקצב הלב (טכיקרדיה), ועוררות יתר פיזית.
מחקרים חדשים הראו כי תופעות הלוואי עשויות להיות חריפות יותר, ומסוכנות יותר, כאשר החולה זקן, או כאשר הוא סובל מדמנציה. במקרים אלה, קיים סיכוי גבוה יחסית לקבלת שבץ מוחי. במקרים של דמנציה, עולה תמותת החולים בעקבות נטילת הזיפרקסה, ולכן לא משתמשים בתרופה זו בקרב חולי דמנציה.
תופעות לוואי נוספות שדורשות הפסקת התרופה ופנייה להתייעצות רפואית הם תופעות של סכרת (עלייה ברמת הסוכר בדם, או ירידה חריפה שלה), פריחה על העור, וקשיי נשימה. חשוב לציין שתופעות אלה הן נדירות, ובדרך כלל השפעתה החיובית של התרופה עולה בהרבה על הסבל שנגרם כתוצאה מתופעות הלוואי. בכל מצב שהתרופה גורמת לאי נוחות יש מקום לפנות לפסיכיאטר על מנת לשקול את האפשרויות העומדות בפני המטופל.
ראו גם:
תרופת אטומין
