סיוטי לילה מאופיינים על ידי התעוררות משנת חלום עם זיכרון בהיר של חיזיון מטריד. החלק הרגשי בסיוטי הלילה קשור לרוב בפחד, למרות שגם רגשות כמו כעס או גועל קיימים בשכיחות נמוכה יותר.
שכיחות של סיוטי לילה
מחקרים מראים שכ-2%-6% מהאוכלוסייה מדווחים על סיוטי לילה שבועיים, תדירות שמעידה על פתולוגיה. סיוטי לילה תדירים הם שכיחים יותר בשלב הילדות וההתבגרות ושכיחים פחות בקרב האוכלוסייה המזדקנת.
נשים מדווחות על סיוטי לילה רבים יותר בהשוואה לגברים. ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים לדווח על כמות ועוצמה גבוהה יותר של תסמינים הקשורים להפרעות רגשיות שליליות כמו דיכאון וחרדה בהשוואה לגברים.
סיוטי לילה נפוצים יותר בקרב אוכלוסייה פסיכיאטרית ומתקשרים לתסמינים פתולוגיים כמו חרדה, נוירוטיות, סכיזופרניה, שכיחות גבוהה יותר של התאבדויות, בעיות התנהגותיות בריאותיות והפרעת לחץ פוסט טראומטית.
העובדה שסיוטי לילה מתקשרים לטווח נרחב כל כך של תסמינים ומצבים פתולוגיים מעידים על כך שסיוטי לילה קשורים לדפוס אישיותי המאופיין על ידי על ידי נטייה להגיב במצוקה רגשית. בנוסף לכך ניתן להסיק מכך שסיוטי לילה קשורים לפעילות חלימה המערבת ויסות של רגשות, במיוחד ויסות של פחד.
תיאוריות של יצירת סיוטי-לילה
תיאוריות פסיכואנליטיות מוקדמות הניחו שחלימה משחקת תפקיד חשוב בהתפתחות הרגשית ושסיוטי לילה משקפים שינוי או כישלון של תפקוד זה. תיאורית החלימה המקורית של פרויד הציעה שסיוטי לילה הם דרך מזוכיסטית שבהם רצונות מתגשמים בחלומות וכך ניתן לשמר את השינה מכיוון שרגשות שמתקשרים לרצונות ליבידו מוקדמים יכולים למצוא פורקן בעצם באמצעות סיוטי הלילה.
למרות שישנן עדויות מסוימות אשר תומכות במודל הפסיכואנליטי של סיוטי הלילה, רוב המודלים הפסיכואנליטיים לא קיבלו תמיכה מחקרית נרחבת והם שולבו במודלים עדכניים יותר של סיוטי לילה.
חדירות גבולות – תיאורית חדירות הגבולות מתייחסת לאספקט מרכזי אחד של פתולוגית סיוטי הלילה שהוא רגישות להפרעות רגשיות וקוגניטיביות, שמאפיינת את רוב האנשים הסובלים מסיוטי לילה. אנשים המאופיינים בגבולות חדירים רגישים לאירועים פנימיים שרוב האנשים אינם תופסים כמאיימים.
הדמית איום – מודל הדמית האיום של סיוטי הלילה הוא מודל אבולוציוני שמייחס חשיבות רבה לפחד ולאיום ביצירה של חלומות וביצירה של סיוטים. סיוטי הלילה מהווים ייצוגים של העצמי שמתמודד עם אירועים מאיימים. חזרה פעילה של תגובות אלה מגבירה את ההתנהגות שנמנעת מסיכונים ואיומים בעולם הערות וכך מבטיחה הישרדות. סיוטי לילה הם לכן חלומות שמממשים תפקוד שמבחינה ביולוגית הוא תפקוד הסתגלותי.
מודל המתייחס לשנת החלום – חוקרים מצאו שסיוטי לילה מאופיינים על ידי רמת פעילות אוטונומית פחותה במהלך שנת החלום וגם שלב השני של השינה. כך ששנת החלום מהווה מכניזם לוויסות של חרדה ולהפחתה של התגובה הפיסיולוגית לחרדה. מכאן והתאמה לתיאוריה של פרויד, מכניזם כזה נועד לצורך שימור של שנת החלום ותורם לשליטה בהתנסויות טראומטיות.
סיוטי לילה מתרחשים כאשר רמת החרדה עולה על סף מסוים ואז המכניזם שמדכא את התגובתיות במהלך שנת הלום מתפרק, מה שמאפשר לעוררות אוטונומית להתרחש.
טיפול בסיוטי לילה
מודל ייחודי לטיפול בסיוטי לילה בקרב אנשים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית מציע שהחולם ימציא סוף אלטרנטיבי לסיוט, יערוך על הסוף הזה חזרות בעודו ער ואז יזכיר לעצמו שאם סיוט הלילה מופיע, הסוף האלטרנטיבי הוא זה שאמור להתרחש. מחקרים הראו שטכניקה זו, לא רק שמפחיתה את ההתרחשות של סיוטי לילה ושל נדודי שינה, אלא גם מקילה על תסמינים אחרים של הפרעה פוסט-טראומטית במהלך היום.
שיטה זו, המערבת למעשה טכניקה של דמיון מודרך היא יעילה בטיפול במרבית סיוטי הלילה שקיימים, בין אם הם נובעים ממקור פוסט טראומתי או שהם נובעים מחרדה פנימית. ניתן גם לטפל בסיוטי לילה באמצעות טיפולים תרופתיים.
