לכל אדם יש אמונות בסיסיות על עצמו- על איך שהוא נראה, על התנהגותו, על ערכו. כולנו מכירים את המחשבות הללו, ועוסקים בהן מידי פעם בפעם (אם חושבים על זה, כל בוקר, מול המראה, עולות המחשבות הללו…).
למעשה, יש לנו אמונות עוד יותר בסיסיות על עצמנו. אמונות כל כך בסיסיות שאין צורך לחשוב עליהן בכלל. כולנו מניחים על עצמנו שאנחנו בני אדם. שאנחנו חיים. שהלב שלנו פועם. שהאוכל שאנחנו אוכלים עובר במערכת העיכול ויוצא החוצה. שבסוף נמות.
בסוף המאה ה-19 עבד בפאריז פסיכיאטר בשם ז'ול קוטאר, שזיהה אנשים, ללא רקע פסיכיאטרי ידוע, שלפתע הפסיקו להאמין באמונות הבסיסיות מאוד הללו. התופעה כונתה, על שמו, תסמונת קוטאר, או "דלוזיית השלילה".
סימפטומים של תסמונת קוטאר
הסימפטום העיקרי של תסמונת קוטאר הוא דלוזיות (מחשבות שווא) והלוצינציות (הזיות) שקשורות בגוף, על דרך השלילה. אנשים עשויים לחשוב או להרגיש שהם בעצם מתים כבר, שחסרים להם איברים פנימיים חיוניים, שחלקים מגופם נרקבים או לא פועלים. מחשבות השווא נותנות את ההסבר: "הלב שלי רקוב". ההזיות מוסיפות חוויה חושית שמחזקת את מחשבת השווא: "בגלל הרקבון עולה ממני צחנה עזה".
כאשר התסמונת מתפתחת, או מופיעה בצורה קיצונית, עלול האדם להתכחש לעובדה שהוא קיים. הוא לא מבחין בגופו, הוא מכחיש את העובדה שיש מאפיינים פיזיקלים לגוף (כמו משקל או גובה), או שגופו מקיים פעולות שונות כדי לשרוד (לנשום, לאכול, לעשות צרכים). במצב כזה, האדם לא יכול להבחין בכך שיש סתירה בין דבריו לבין עצם קיומו ופעולותיו.
מחשבות השווא וההזיות השליליות עלולות לגרום להתפתחות של דיכאון. זהו דיכאון שמאופיין במידה רבה במחשבות אובדניות ובדחף עז להרס עצמי. ההרס העצמי עלול להתבטא בפגיעה עצמית (למשל, כדי להוציא מהגוף את הלב הרקוב), או בהרעבה ("האוכל הופך לצואה בתוך הגוף, ולכן אסור לאכול אותו").
לעיתים הפגיעה העצמית או הניסיונות האובדניים נובעים מתוך מחשבת שווא נפוצה בתסמונת קוטאר, שהאדם הוא בן אלמוות. החולה מנסה לבדוק את הידיעה הזו שמתפתחת בו על ידי פגיעה בעצמו או בקשה מאנשים אחרים לנסות לפגוע בו. ברב המקרים, המחשבה על חיי הנצח אינה משמחת, משום שהאדם מיואש מכך שהוא לא קיים, אבל לנצח.
גורמים לתסמונת קוטאר
תסמונת קוטאר היא תופעה נדירה יחסית, ולכן המחקרים עליה מועטים. ברב המקרים הופיעה התסמונת בקרב נשים בגיל המעבר, ללא היסטוריה פסיכיאטרית כלשהי. קיימות מספר השערות לגבי הגורם להופעתה.
ראשית, יש הטוענים כי תסמונת קוטאר היא ביטוי ספציפי של מחלת הסכיזופרניה. בסכיזופרניה אנשים סובלים מהזיות וממחשבות שווא, ובתסמונת קוטאר מדובר בסימפטומים אלה, עם מאפיינים יחודיים. השערות נוספות מתייחסות למחלות מולדות או נרכשות הקשורות במח, מבנהו או תפקודו. אכן, ישנם תיאורי מקרה בהם התפרצות המחלה הגיעה לאחר פגיעת ראש.
טיפול בתסמונת קוטאר
גם כאן, נדירותה של התסמונת הופכת את הידע על הטיפול בה למצומצם יחסית. למרות מצוקתם הגדולה של הלוקים בתסמונת, קשה מאוד לגייסם לטיפול כלשהו, מכיוון שהתובנה שלהם לגבי מחשבות השווא וההזיות מאוד נמוכה (כלומר, הם לא מודעים לכך שמדובר במחשבות שווא או הזיות, וכל מי שמנסה לשכנע אותם שהם לא רואים את המציאות באופן נכון, יסווג מייד כשוחר רעתם).
במרבית המקרים הטיפול הראשוני בהפרעה הוא טיפול תרופתי. עם זאת, אין הוכחות חד משמעיות שישנו טיפול תרופתי כלשהו בעל יתרון משמעותי. בדרך כלל מתחיל הטיפול באמצעות תרופות אנטי פסיכוטיות. נוגדי הדיכאון לא הוכחו כיעילים בטיפול, אך טיפול ECT (נזעי חשמל) כן הוביל לתוצאות טובות במספר מקרים.
