מדברים על עולם של פתיחות, עולם המאפשר לכל אחד לומר כמעט כל העולה על רוחו – לעיתים עם שמו אך לעיתים באופן אנונימי.
זהו העולם של הרשתות החברתיות, אשר מסיר למעשה כל אחריות בין הנאמר לבין האדם האומר. בין רגע, יכול אדם לשגר לחלל הפומבי אמירות שונות, ללא קשר להשפעותיהן על האחר הקורא או המדובר באמירות אלו. האם ישנה השפעה או קשר כלשהו בין אלו לבין בריאות הנפש?
השמצה, בריונות והתעללות סייבר
בזכות הפתיחות האדירה, ולעיתים האנונימיות של הרשתות החברתיות, מעשי בריונות הפכו להיות יצירתיים ונרחבים הרבה יותר. כיום, כל נער או נערה יכולים לפתוח קבוצת וואטסאפ או פייסבוק, להזמין את כל חברי הכיתה השונים, ויחד לרדת או לצחוק על נערים אחרים מהשכבה. ניתן להוסיף תמונות מביכות, סרטונים משמיצים, ועוד כהנה וכהנה מעשיות פוגעניות.
מעבר לפגיעה באותו נער, אשר אינו חלק מהקבוצה, סובל מהתנהגות בריונית כזו ואינו יכול לעשות הרבה בכדי להגן על עצמו – הפגיעה הינה גם בחברי הקבוצה. למעשה, בשל הריחוק הנוצר בסיטואציה תחושת האחריות האישית נמחקת כמעט לחלוטין, זוהי פעולה של "שגר ושכח". הרי אותו אדם לא נוכח בשר ודם אל מול ההשפלה, וכן שאר הקבוצה אינה נוכחת כאן ועכשיו, הכול מתווך דרך מכשיר אלקטרוני.
לא רק זאת, אלא גם אין לקיחת אחריות על הנאמר, מאחר ולא מדובר במרחב ציבורי ממשי בו אתה נמצא אל מול אנשים. במדיה החברתית אתה משתמש בפלטפורמה, אתה מתקשר עם אנשים דרך פלטפורמה, וברגע שכל אחד אמר את אשר אמר, בשטף התמונות והמילים הכול נעלם אל תוך "wall" נצחי וארוך (גם אם זו קבוצת וואטסאפ). נאמר, נשכח, לא היה וחסר משמעות. מלבד עבור הנפגע כמובן.
נרמול האלימות והתפרצות הרגש
מאחר והכול בפורמט של שגר ושלח משמע שגר ושכח, המדיה החברתית מאפשרת לאנשים להגיב באופן כזה אשר אין הם זוכרים בכלל על מה מדובר. כך, יכול להיות פוסט טרנדי על עניין פוליטי מהותי, ומייד יבואו אלו המכונים "טובקבקיסטים" אשר ישאירו תגובות אימה וזעם. לא פעם ולא פעמיים נראו תגובות הקוראות לאלימות, תוקפנות, ואפילו הסטה לרצח והרג בשם עמדה פוליטית אשר לכאורה זניחה לחלוטין כגון אמירה של ראש ממשלה כזה או אחר.
אך לא רק אלימות, מאחר והמרחב של המדיה החברתית הינו מרחב פומבי. במילים אחרות, כל מה שכותבים על נושא חשוב לי הוא שם בחוץ, למול אינספור עיניים בוחנות וקוראות. אם מה שיופץ ייגע באדם מסוים באופן שלילי, הדבר יכול להוביל לחשדנות, פחד, חששות מהותיים, חרדות, ואף התפרצויות רגשיות בעלות אופנים שונים.
הנורמליזציה של האלימות הינה דבר אחד, אך גם הנגיעה המאסיבית ברבבות אנשים בעקבות פוסט אחד הינה קריאה להשפעה מידית, לעיתים עוצמתית – אך תמיד חסרת אחריות. הרי בסופו של היום, זהו רק פוסט! לא הייתה לזה משמעות כל כך חזקה… למעט עבור אלו שעבורם זה כן.
הקשר בין המדיה החברתית להתקשרות עם האחר
המדיה החברתית הפכה להיות כר פורה לחברויות דיגיטליות, אנשים שלא פגשת או תפגוש מעולם נמצאים שם, מדברים וצוחקים עמך. אך למעשה, האם אתה יודע באמת עם מי אתה מדבר?
אחת הדוגמאות המאלפות לכך הינה פדופיליה ברשת, כאשר פדופילים מתחזים בזהות בדויה ומשכנעים נערות ונערים להיפגש עמם, לשלוח להם תמונות, סרטונים, בעירום חלקי או מלא, וכדומה. מאחר ואין שליטה ברשת, והיא עצומת ממדים, אפשר בקלות רבה מאוד לתקשר עם האנשים הלא נכונים באופנים הלא נכונים.
כמובן שמיותר לציין את הסכנות הטמונות בהיקשרויות אלו, גם אם לא מדובר בפדופיליה אלא סתם באדם חורש רע. אך ישנן גם סכנות נפשיות להיקשרות המבוססת על המרחב הקיברנטי, כגון התפתחות של מערכת יחסים שעברה אידיאליזציה עם אדם שמעולם לא פגשת. היקשרות לצורת התקשרות המחליפה, למעשה, תקשורת ישירה ובינאישית המערבת גורם ממשי חשוב – נוכחות. מצבים אלו יכולים להיות טעונים בחרדה עצומה, פחדים, הסתגרויות, הימנעות מהסביבה ופעילויות חברתיות, ועוד.
הרשת החברתית איננה חייבת להיות מקום מסוכן או פוגעני, אך יש נטייה להפוך אותה לכזו בשל חוסר האחריות המלווה לשימוש בה. וככל דבר תוקפני או אלים, ישנה סכנה גם לפגיעות נפשית בתצורות שונות.
