הריון הוא תקופה רגישה אצל האישה, הן מבחינה רגשית, והן מבחינה גופנית. השינויים שעוברים על הגוף, השינויים ההורמונאליים שמשפיעים על תחושות ורגשות, וכמובן המשמעות הרבה שיש לשינוי במבנה המשפחתי הצפוי, מכניסים אלמנטים של התמודדות שלא קיימים בתקופות אחרות בחיים.
אפשר לתאר שהמצב מסובך עוד יותר כאשר עוד לפני ההריון קיים רקע של קשיים או התמודדויות נפשיות. ישנן נשים רבות המתמודדות במהלך חייהן עם קשיים רגשיים שונים, ואפילו מטופלות באופן פסיכיאטרי. גם לנשים אלה יכול להיות רצון להבאת ילדים לעולם, וגם הן, כמובן, נכנסות להריון.
כשאישה הסובלת מקשיים נפשיים נמצאת בהריון, עליה ועל הרופאים המטפלים בה להשיג איזון בין שני מימדים חשובים מאוד. מצד אחד, יש לדאוד לאישה, למצבה ולבריאותה הנפשית. אישה הריונית שתסבול מסימפטומים של הפרעה נפשית (כמו דיכאון, חרדה או סכיזופרניה), תתקשה מאוד לעמוד בקושי שמציבה תקופת ההריון.
מצד שני, צריך לדאוג גם לשלומו של העובר. לא כל התרופות הפסיכיאטריות הנמצאות בשימוש בדרך כלל, מתאימות לטיפול במהלך ההריון, ואף עשויות לפגוע ברמות שונות בהתפתחות ההריון והעובר.
באיזה תרופות ניתן להשתמש?
השאלה לגבי תרופות המתאימות בזמן הריון אינה ספציפית לטיפול פסיכיאטרי, אלא נוגעת לכל התרופות באשר הן. כל תרופה אמורה להיות מסומנת על פי מידת הבטיחות שלה בשימוש בהריון. החלוקה היא לחמש קבוצות:
1. קבוצה A- מכילה תרופות שמחקרים הוכיחו את בטיחות השימוש בהן בזמן הריון.
2. קבוצה B- מכילה תרופות שמחקרים על בעלי חיים הראו את בטיחותן, אך לא נעשה די מחקר על בני אדם.
3. קבוצה C- מכילה תרופות שמחקרים הראו שעלולות להיות השפעה על העובר, ולכן יש לשקול את מידת הסיכון לעומת התועלת המופקת מהתרופה לאישה.
4. קבוצה D- מכילה תרופות שמחקרים הוכיחו קיום של סיכון משמעותי לעובר, ולכן מותר להשתמש רק במקרי חירום
5. X- מכילה תרופות שמחקרים הראו שגורמת לנזק משמעותי לעובר, ולכן אסור לשימוש לחלוטין בזמן הריון.
תרופות פסיכיאטריות
מרבית התרופות הפסיכיאטריות הנפוצות נמצאות בקבוצות A,B ו-C. המשמעות היא, שרב התרופות נחשבות לבטוחות בשימוש בהריון. תרופות אחרות מצדיקות דיון בין הרופא המטפל לבין המטופלת, על מנת להחליט מהן ההשלכות של הפסקת נטילת תרופה שעלולה לסכן את העובר.
ליתיום למשל, תרופה המשמשת ביעילות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית, נמצאת בקבוצה C, ועלולה לגרום לנזק לבבי לעובר. אך ללא הטיפול התרופתי, יכול להיות שהאם לא תוכל לעמוד בתקופת ההריון, והשבר הנפשי יהיה קשה מידי. יש לשקול כל מקרה כזה לגופו.
כאשר מוחלט על המשך טיפול תרופתי שעלול לגרום נזק לעובר, יש חשיבות רבה בביצוע מעקבים פסיכיאטריים וגניקולוגים תכופים, על מנת לאתר כל שינוי במצבה של האישה או של העובר, ולהתערב בהתאם ובזמן.
כמו כן, חשוב שהטיפול הפסיכיאטרי יותאם על ידי פסיכיאטר (ולא על ידי רופא משפחה וכדומה), כדי שיהיה אפשר לטפל במינון המינימלי, ובאלטרנטיבות המסוכנות פחות עבור העובר.
השפעות לטווח ארוך
השפעות התרופות הפסיכיאטריות על העובר נבדקות בעיקר עם הלידה או מעט לאחריה. כיום מחקרים מראים כי יש סיכוי שנטילת תרופות פסיכיאטריות בזמן ההריון עלולה לגרום לנזקים שמופיעים רק בגיל מאוחר יותר.
מחקרים אלה בעייתיים, משום שקשה להפריד בין השפעת התרופה, לבין השפעת העובדה שהילד גדל אצל אם בעלת קשיים נפשיים. מובן שהדבר הרצוי היה לחדול מנטילת תרופות כלשהן, ותרופות פסיכיאטריות בפרט, בזמן ההריון. אך חשוב להבין את המשמעות של החלטה כזו, ולהיות מודעים לצרכים של האשה ההרה שהטיפול התרופתי המייצב אותה נפשית הופסק.
