אין זה סוד כי תרופות מרשם – ובמיוחד אלו עם חומרים אופיואידים – נחשבות לתרופות עם סיכון מסוים להתפתחות של תלות ואף התמכרות בתרופה.
עם זאת, מבחינה אובייקטיבית הסיכון הממשי מבחינה רפואית להתפתחותה של תלות הינו מינורי יחסית, ולרוב אף כמעט ולא מגיע לכדי מימוש בפועל. כיצד ייתכן שבישראל ישנה עלייה כה חריפה וחדה בהתמכרות לתרופות מרשם אופיאטיות? ובמיוחד כאשר הסיכון הממשי להתמכרות הינו כל כך חסר משמעות לרוב? האם יש קשר כלשהו למידת המעורבות של הרשויות על הפיקוח בשימוש בתרופות?
היסטוריה של התמכרות בגין שימוש רפואי
תרופות אופיאטיות, או כפי שהן מוכרות יותר – משככות כאבים, נפוצות בשוק בתפוצה יחסית רחבה. לרוב התרופות מקלות על מצבים רפואיים הכרוכים בכאבים עזים, וגם אז לתקופה קצרה ביותר אשר אינה עולה על מספר שבועות בודדים. מחקרים ונתונים סטטיסטיים עולמיים מראים כי הסיכון להתמכרות לתרופות אלו אכן קיים, אך הסיכויים לכך כל כך נמוכים עד מזעריים ביותר. למרות זאת, אנו רואים בישראל בשנת 2017 עלייה חדה ביותר בסטטיסטיקה של התמכרויות בגין שימוש רפואי בתרופות אלו.
חשוב להבין כי משככי כאבים אלו משתייכים למשפחת הסמים של תרופות כגון הרואין, מורפין, מורפיום, אוקסיקודון, אוקסיקונטין, פרקוסט ועוד. תרופות אלו משמשות לשיכוך כאבים עזים כגון ניתוחים או בעיות רפואיות שונות. המינון הניתן לתרופות אלו הנו מדוד ביותר, מאחר וכל צריכת מינון עודף, בתדירות תכופה, או לתקופה ממושכת עלול להוביל להתפתחות של תלות בתרופה.
התמכרות עזה לתרופה עלולה להוביל אף למקרים של מוות, כפי שהיה אף בארצנו בשנת 2001 כאשר דווח על לפחות 120 מקרי מוות כתוצאה משימוש באוקסיקונטין בלבד. אך סיכונים אלו הינם שוליים לרוב, כאשר השימוש בתרופה אכן נעשה על פי הנחיות מדויקות ופיקוח רפואי מסודר.
נגישות לתרופה ובקרה אחר השימוש
אפילו שמדובר בתרופות הדורשות מרשם לשימוש, בפועל משככי כאבים נגישים ביותר בשוק הישראלי. תרופות אופיאטיות, בשל הסכנה להתמכרות, מצריכות טיפול מדויק ותחת בקרה רפואית. גם כאשר הטיפול נעשה במיטבו, השפעות התרופה כל כך חריפות עד כי תהליך הפסקת הטיפול חייב להיות בהפחתת המינון בהדרגה, בדיוק מאחר ומדובר בתהליך דומה (אם כי פחות חריף) של גמילה. כיצד נאכף השימוש והטיפול בתרופה זו בישראל?
מסתבר כי למערכת הבריאות ישנן בעיות חמורות באכיפה ובקרה על השימוש. כך, למשל, משתמשים יכולים לנצל די בקלות את הנקודות העיוורות של המערכת, ובאמצעות תהליכים פשוטים יחסית כגון החלפת רופא, מעבר בין קופות חולים, או זיוף מרשמים, ניתן להגיע לכדי השגת התרופה והמשך השימוש בה – למרות כל אזהרותיו או הנחיותיו של הרופא המטפל.
תרופות אלו מאוד נגישות, ועל כן גם נפוצות ביותר. משככי כאבים נגישים כמעט בכל בית שני בישראל. ללא בקרה מסודרת, שליטה בכמות התרופות המשווק , והעלאת מודעות משמעותית של המטופלים במשככי כאבים – הסכנה הגלומה בהתמכרות ותלות חריפה בתרופה תמשיך להיות קיימת ותתפשט. נכון להיום, משרד הבריאות עדיין בוחן את הנושא ומתדיין עליו, אך באופן כללי ישנה שאיפה במשק לשפר את המצב הקיים ואת יכולת הבקרה הכללית אחר תרופות ומרשמים.
טיפים חשובים על מנת להימנע מתלות ומצבים חריפים
כאשר אתם מטופלים בתרופות אופיאטיות, רצוי לפנות אל הרופא המטפל ולהיוועץ עמו בכל הקשור לשימוש הנכון, הסכנות הגלומות וכיצד להימנע מהן, ולהיות במעקב רפואי באופן הדוק. משך הטיפול אמור להיות קצר מועד (עד כמה שבועות בלבד כולל הפסקת הטיפול), כאשר סיום הטיפול חייב להיות במינון פוחת בהדרגה. מומלץ להיוועץ בכל שינוי בתחושה, השפעת הכדור על הכאב או כל שינוי אחר במצב רוח והתנהגות לא נורמטיבית.
כמו כן, יש לוודא רגישות לתרופה או כל נושא של שילוב תרופתי. בשום פנים ואופן אין לשלב בין משככי כאבים ומשקאות אלכוהוליים או חומרים אחרים אשר עלולים להשפיע על שיקול הדעת, עייפות והירדמות, עוררות, או חומרים אשר פועלים על מערכת העצבים. בכל סיטואציה של שילוב תרופתי או כדומה יש לפנות לרופא המטפל, וזאת מחשש בנוגע להשפעותיה החריפות של התרופה בפועל.
שמרו על עצמכם, והימנעו מנטילת מנות עודפות – גם כאשר זה מרגיש כי התרופה מפסיקה להשפיע! לאורך זמן, הגוף מפתח עמידות למשככי כאבים, ועל כן ישנה תחושה של צורך בהעלאת המינון במהלך השימוש. התנהגות זו ללא הוראה מפורשת מהרופא המטפל עלולה להוביל להתפתחותה של תלות בתרופה.
