התמכרות לסמים היא בעיה פסיכולוגית, חברתית, תרבותית וכלכלית. היצע הסמים הרחב, הנגישות של הסמים,
והסיבות הפסיכולוגיות האישיות והחברתיות שגורמות לאנשים להשתמש בסמים, הופכים את הבעיה לגדולה ומשמעותית בימינו. התמכרות לחומר מוגדרת על פי שלושה פרמטרים:
- סבילות: עם הזמן, האדם זקוק לכמות גדולה יותר של חומר על מנת לחוש את אותה השפעה שהרגיש בעבר.
- תלות: החומר נחוץ לאדם על מנת שירגיש טוב, הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית.
- תסמיני גמילה: סמים מחליפים חומרים משככי כאבים טבעיים המופרשים בגוף. כאשר מפסיקים את השימוש בסם, לוקח לגוף זמן עד שהוא חוזר לייצר את החומרים בעצמו, ולכן האדם מרגיש כאב, המכונה "קריז".
סמים ממכרים
כאמור, קיים מגוון רחב ביותר של סמים מסוגים שונים. להלן, נסקור את הקבוצות העיקריות (על פי סוגי ההשפעה):
- סמים "קלים": בקבוצה זו נכללים סמים בעלי השפעה על המח והשפעה ממכרת, אך בחברתנו הם נחשבים לנפוצים ולגורמי נזק מינורי בדרך כלל. ניתן להתייחס לתוצרי הקאנביס למיניהם (מריחואנה, חשיש), גת ועוד.
- אלכוהול: למרות תפקידו החברתי הנורמטיבי, בצריכת יתר גם אלכוהול הוא סם מסוכן ועלול להוביל להתמכרות לאלכוהול.
- אמפטמינים: נקראים גם "סמי מרץ" וכוללים את הספידים, קריסטלים, קוקאין וקראק. סמים אלה בדרך כלל נצרכים דרך הפה, בגלולות.
- סמי הזיה: סמים הגורמים לניתוק מהמציאות וחווית הזיות, או "טריפים". המוכר ביותר הוא האקסטזי.
- אופיאטים: חומרים משככי כאבים, שגורמים לתחושת שלווה נעימה. המורפיום הוא סם שנעשה בו שימוש מבוקר רפואי אצל חולים הסובלים מכאבים קשים. אך תרכובות דומות נמצאות ברחוב, ונחשבות לסמים קשים ביותר, עם תסמונת הגמילה המכאיבה ביותר. המוכרים הם המתדון וההרואין, שנלקחים בהזרקה או בהסנפה.
הליך ההתמכרות
ברוב המקרים, תהליך של התמכרות לסמים נובע מתוך מצוקה ראשונית. יש הטוענים שגם שעמום או סקרנות חברתית גורמים לתחילתו של שימוש בסמים, אך רוב המחקרים מראים שלא כך הדבר. אנשים סובלים ממצוקה כלשהי, מכאב נפשי גדול שמוביל לחוסר יכולת לסבול את המציאות.
מכיוון שהמציאות בלתי נסבלת, האדם מנסה כל דבר שמשנה את מצב התודעה שלו, שמשנה את המציאות או את האופן בו הוא תופס את המציאות. הסמים מהווים פתרון רגרסיבי למצוקה, אך זהו פתרון מהיר ויעיל למדי, לפחות בשלבים הראשונים. רוב המכורים לסמים מתחילים את דרכם בשימוש "קטן" עם סמים "קלים", ולא ניתן לדעת מראש מי יהפוך למכור כבד, ומי יישאר ברמה הפשוטה יחסית.
התמכרות היא תהליך הדרגתי התפתחותי, שמתחיל בדרך כלל בשימוש ספוראדי, אחר כך שימוש קבוע שמוביל לפיתוח תלות, התמכרות של ממש ובסופו של דבר, מחלה של ממש.
תסמינים
ללא קשר לסוג הסם, ניתן לזהות בקרב מכורים חלק או את כל הסימפטומים הבאים:
- שינוי בתפקוד הרגשי: הרגשות מצטמצמים, חלקם מדוכאים וחלקם מועצמים.
- שינוי התנהגותי: מכורים מתנהגים באופן שלא היו מעלים על דעתם לפני ההתמכרות, כמו גניבות או זנות.
- תפקוד יומיומי: קושי בשימור סדר יום, שינוי באופן קבלת ההחלטות.
- תפקוד משפחתי: פגיעה בקשרים משפחתיים, ירידה בכבוד, אכפתיות ודאגה שמתחזקים משפחה.
- תפקוד חברתי: כל היחסים החברתיים ממוקדים בתת תרבות הקשורה לסמים. מתרחקים מחברים, ומוצאים חברים חדשים שמבינים את הצורך בסם.
- תפקוד פיזי: פגיעות הנובעות מהזנחה של הגוף וממחלות הקשורות לאופן נטילת הסם.
- תפקוד מיני: ככל שהשימוש ארוך יותר, יורד העניין במין ופגיעה בתפקוד הפיזיולוגי.
- תפקוד קוגניטיבי: חשיבה מעוותת, לעיתים אובססיבית, הכוללת גם הכחשה (אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה).
- תפקוד רוחני: המוסר, המצפון, רגשות האשם והערכים האנושיים הבסיסיים נפגעים.
גמילה וטיפול
כיום מקובלת הגישה שהתמכרות לסמים היא מחלה משנית, ושיש צורך לטפל גם בגורמים להתמכרות. עם זאת, השלב הראשון בטיפול הוא הגמילה הפיזית מהסם. גמילה יעילה מתבצעת בדרך כלל במסגרות מובנות, בהן משולבת עבודה קבוצתית ועבודה פרטנית, לעיתים גם בסיוע של תרופות. הגמילה כואבת וקשה, נפשית ופיזית, והנגמל נדרש לתחזק אותה כל החיים. עם טיפול המשך, עולה הסיכוי לשמירה על הגמילה ללא חזרה נוספת לסצינה של הסם.
