תסמונת אותלו (הנקראת גם קנאה חולנית) היא סוג של קנאה חסרת בסיס, המאופיינת על ידי חשדות של חוסר נאמנות מצד בן הזוג ומתלווה לכך קנאה, ניסיונות לנטר את פעולותיו של בן הזוג ולעיתים אלימות.
תסמונת אותלו פורצת לרוב בבגרות או בבגרות המאוחרת, רוב הסובלים מהתסמונת הם גברים והיא לרוב נובעת מבעיה נוירולוגית כלשהי (לחלקם יש בעיה נוירודגנרטיבית ולאחרים פתולוגיה באונה הקדמית במוח).
מקור השם – המחזה "אותלו"
תסמונת אותלו קיבלה את שמה מהמחזה המפורסם של שייקספיר בה מתוארת התופעה של קנאה חולנית.
המחזה אותלו מתחיל בדמות של אותלו שסיים נישואים קצרים וסודיים לדסדמונה, בת אצולה. הסיבה לסיום הנישואין הייתה תרבותית – אותלו היה שחור – מורי מוסלמי, ואילו דסדמונה הייתה נוצריה לבנה, וזאת למרות אהבתם שמתוארת באופנים שונים ומעניינים לאורך המחזה.
אותלו הוא דמות טראגית בהיותו אמיץ שהתגבר על מצבים קשים בחייו במיוחד בהתחשב בכך שהוא נחשב לשונה בחברתו – הוא מוסלמי. אותלו חייב לחוש שליטה בסביבתו, הדבר בא לידי ביטוי בהתנהלותו הכללית ובמיוחד בהתנהלות שלו בשדה הקרב. ככל הנראה בגלל השונות שלו בהיותו מוסלמי הוא חש שאין מקום לבצע טעויות ושהוא חייב להיות מושלם על מנת להשתלב בחברה שהוא נחשב לשונה בה. אם מחלחלת תחושה של חוסר ביטחון, אותלו חש שהוא חלש וחושב שהכל חסר משמעות ושאין טעם לחייו. הוא הופך לנרפה ומאבד עניין בדברים.
כאשר הוא חש שדסדמונה מתערבת בהחלטותיו המקצועיות, הוא חושש מפני אובדן השליטה בחייו – בחיי האהבה ובקרב. בשלב זה הוא מפסיק לנהוג בהיגיון ומתדרדר מבחינה נפשית (מתבטא בכאבי ראש ובשיבושי דיבור). אותלו חונק את דסדמונה תוך כדי שהוא קורא לה במילות גנאי. הסיפור הטראגי הוא גילוי האמת לאחר החניקה והצער הרב על המהלך שננקט (החניקה), שבעקבותיו מתאבד אותלו כמו שנפוץ אצל גיבורים טראגיים.
אותלו הוא אדם שחי בבדידות עקב דפוסי המחשבה הקיצוניים שלו וסומך רק על עצמו. דסדמונה משנה אצלו מעט את דפוסי המחשבה אולם רק לזמן מוגבל, שכן היא נכנסת לעולמו כשותפה וכאהובה ומהווה חלק חשוב מחייו, אולם השליטה שלו בסופו של דבר מנצחת את האהבה לדסדמונה ולכן מגיע הסוף הטראגי.
תמסונת אותלו כפרנויה
תסמונת אותלו נחשבת לאחת מבין הפרעות הרהורי השווא (פרנויות) המקושרות לקשר פגום עם המציאות. מערכת הרהורי השווא מתרכזת בדרך כלל מסביב לנושא אחד כמו במקרה של תסמונת אותלו – בן זוג בוגדני, אולם היא יכולה להתרכז גם בנושאים כמו כספים או התנכלות במקום העבודה.
למרות שההוכחות מראות כי פרנואידים יעשו כמעט כל דבר כדי להצדיק את טענותיהם, הקשר בין הטענות שלהם לבין המציאות קלוש ביותר. כל הטלת ספק במחשבות השווא של הפרנואיד, מובילות אותו לחשוב שמדובר בעוד נדבך של הרוקמים מזימה כנגדו, למשל אם חבר יגיד לאדם פרנואיד שאשתו לא בוגדת בו, הפרנואיד יחשוב שאותו חבר הוא חלק מהאנשים ששותפים בסוד שאשתו בוגדת בו.
פרט לפרנויה, הפרנואיד עשוי להיראות נורמלי לחלוטין כשמדברים איתו וכשבוחנים את התנהגותו. לכן, אותם אנשים נתפסים כשמשכנעים ביותר.
הפרעת הפרנויה מתפתחת בדרך כלל בהדרגה, כשכלל הכישלונות שנצברו גורמים לאדם לשכלל את מבני ההגנה העצמית שלו. כדי להימנע מירידה בדימוי העצמי, הם מחפשים סיבות הגיוניות לחוסר ההצלחה שלהם ויוצרים ייחוס חיצוני לבעיות במקום ייחוס פנימי.
טיפולים בקנאה חולנית
קשה מאד לרפא פרנויות, בין היתר כי המבנים שהשתנו בחשיבה על מנת לשמר את הפרנויה הם עמידים מאוד ולרוב המטופלים יסרבו לטיפול תרופתי. עם הזמן נוטים הפרנואידים להיות יותר מאופקים בהטרדת סביבתם ובהחצנה של המחשבות הפרנואידיות שלהם אולם הם רחוקים מהחלמה.
ראו גם:
סכיזופרניה פרנואידית
הפרעה טורדנית כפייתית
